ישראל במלחמה 541 ימים. 59 חטופים וחטופות עדיין במרתפי הגיהינום בעזה. הבוקר מתפרסמים נתונים על פגיעה כלכלית משמעותית בתעסוקת משרתי המילואים. שירות התעסוקה מדווח ש-60% מהמילואיניקים מרגישים פגיעה ישירה בעבודה בעקבות מאות ימי הלחימה, 41% פוטרו או נאלצו לעזוב אחרי שנים.
אנשי המילואים יודעים מה הם צריכים לעשות. קוראים להם - מתייצבים. כך זה היה לפחות עד לפני חודשיים-שלושה. עכשיו משהו מתחיל להיסדק. אנשי המילואים הם מעמד הביניים, הם משלמי המסים, הם הסטודנטים שמפסידים סמסטר אחד או שניים או אפילו את כל שנת הלימודים. תוסיפו לזה את אלפי החיילים שהפסיקו לשרת בתפקידי לחימה בגלל מצוקה נפשית - נתונים שמפרסם צה"ל, בנוסף לעלייה חדה במספר המתאבדים: במהלך 2024 21 חיילים התאבדו, שנה לפני כן התאבדו 17, שזה המספר הגבוה מאז 2011, ואנחנו כזכור רק ברבע הראשון של 2025. ב-2023 מתוך 17 החיילים המתאבדים היו גם שלוש חיילות.
הבוקר מתפרסם ב'ידיעות' הסיפור הטרגי של לוחם מילואים ולד סרגיינקו. משפחתו ניסתה לקבל עבורו עזרה מיידית בטיפול נפשי ונתקלה בקירות. כפי שמדווחת אחותו, המשפחה פנתה לבסוף לפסיכיאטר על חשבונה, בעלות של 1,300 שקלים למפגש. בדובר צה"ל טוענים שמערך הטיפול הנפשי תוגבר משמעותית במאות קב"נים.
אנשי המילואים מתייצבים כשקוראים להם. עכשיו משהו מתחיל להיסדק. לא רואים את הסוף. את המשתמטים המילואיניקים דווקא רואים מצוין מעזה. עכשיו משהו מתחיל להיסדק.