"הספר היה דומה מאוד לפלישה"
הסופר ואיש המוסד בדימוס מישקה בן דוד על השירות המשמעותי והספרים הרבים, בראשם 'הכריש', שניבא כמעט במדויק את מתקפת חמאס • פרק 09
ד"ר מישקה בן דוד, סופר ואיש מוסד שהוציא 25 ספרים, היה חלק מאירועים משני מציאות בהיסטוריה הישראלית בכל אחד משני כובעיו, השונים בתכלית האחד מהשני. בפרק התשיעי בפודקאסט 'המוסדניק' בהגשת אבנר אברהם, סיפר בן דוד על תחנות חייו במוסד, על הספרים הרבים, ועל 'הכריש', הספר שהביא את סיפור פלישת חמאס לשטח ישראל הרבה לפני שהיא אירעה בפועל.
"אני יליד גבעת שמואל, כשעוד הייתה ישוב קטן שהצביע מפ"ם", סיפר בן דוד תחילה. "הוריי ניצולי שואה כמו רוב תושבי גבעת שמואל של שנות ה־50, עברנו לרמת גן כשהייתי בן 10, בצבא הלכתי לקורס טיס עברתי לנווטות ושם החלטתי להדיח את עצמי. בגלל שני יודע רוסית לקחו אותי למודיעין ליחידה של דוברי רוסית שהוקמה באותו זמן בגלל המעורבות הצבאית הרוסית הגבוהה במצרים. שם האזנו בעיקר לחיל האויר הרוסי. כששמענו שמטוסים מתכוננים להמריא, כשהם מדברים עם המגדל, הינו מדווחים לבור ויצא יום ששינה שהייתה איתי בכיתה בתיכון קיבלה את הדיווח בבור, קבענו להיפגש ביום שישי ומאז אנחנו ביחד קצת יותר מ־50 שנה".
עוד הוסיף: "יצאתי לקורס קצינים. במלחמת יום כיפור הייתי מפקד מחלקת האזנה ניידת באוגדה 252 מעבר לתעלה בסוף המלחמה נשלחתי להקים מחדש את בסיס המודיעים בחרמון, הייתי בן 8 חודשים לאורך ההתשה, אחר כך עשיתי עוד שנת קבע לבקשתו של יואל בן פורת שהיה מפקד היחידה ומאוד נקשרנו. לאחר מכן עשיתי תואר ראשון בספרות ופילוסופיה בירושלים תואר שני באוניברסיטת ויסקונסין, תואר שלישי בירושלים, תוך כדי לימדתי בפתוחה, ולא אהבתי את זה למרות שאהבתי את תחום הספרות. בתום מלחמת יום כיפור כתבתי את ספרי הראשון 'לא ראיתי חיילים שמחים', כי לא ראיתי חיילים שמחים, כל החיילים שראיתי היו עצובים. כשהספר יצא כחלק מהוצאה של משרד הביטחון, העורך ביקש ממני לשנות את שם הספר, כי זה לא נעים שקצין חינוך ראשי יוציא ספר בשם כזה, אז הוא הוציא את הספר בשם 'חיילים שמחים'. ספר שהיה פופולרי בקרב חיילים. לפני המוסד חיברתי עוד 3 ספרים, בזמן הדוקטורט לימדתי והבנתי שזה לא מה שאני רוצה לעשות בשארית חיי".
"החלטתי שאני משנה כיוון בגיל 35, לא רציתי ללמד, ובמקרה ראיתי מודעה בעיתון 'לגוף ממלכתי דרושים קצינים אקדמאים בעלי שפה זרה', והשאר היסטוריה", תיאר את החלטתו להצטרף למוסד, לצד הרצון להמשיך ולכתוב. "הגעתי לדירה בת"א ושאלו אותי 'לאן אתה חושב שהגעת?'. אמרתי 'למוסד, ואם אני טועה בבקשה אל תזמינו אותי שוב'. מאז המשיכו להזמין אותי לעוד כמעט שנה של מבדקים עד שהתחיל הקורס. הקשר הוליד ספר ריגול ראשון, 'דואט בבירות'. הזזתי את ח'אלד משעל מהחמאס לחיזבאללה, הזזתי את הזירה מעמאן לביירות, ואת שיטת ההתנקשות מהרעלה לאקדח וכדורים, אז הייתי ראש מחלקת המודיעין של אגף המבצעים. הייתי בעמאן, החוליה הייתה בניתוק ממני, הייתי בקשר רק עם מפקד החוליה, גם החזקתי את הקשר עם הארץ. כיוון שהחזקתי אצלי את האנטידוט, נוגד הרעל, וקיבלתי הנחיה מהארץ למסור אותו לקצין ירדני שהגיע ללובי המלון שלי. הירדנים הזריקו את זה למשעל, שני הלוחמים שנתפסו בזמן או אחרי הביצוע שוחררו, ובזה נגמרה הפרשה. נשארתי כפרויקטור אצל ראש המוסד ואז קיבלתי מינוי כרח"ט שבויים ונעדרים אבל אז כבר לא רציתי להישאר במוסד".
"שאלתי את עצמי מה יקרה אם צה"ל יצטרך להתמודד עם חמאס וחיזבאללה יחד"
בשנת 2017, כתב בן דוד את הספר 'הכריש', שכמעט ניבא במדויק את מתקפת חמאס בבוקר השבת השחורה. "זה ספר שהתחלתי לחשוב עליו בעקבות מלחמת לבנון השנייה כשראיתי שצה"ל לא מצליח לנצח את חיזבאללה, והחלטתי לכתוב אותו אחרי צוק איתן כשראיתי שצה"ל לא באמת מצליח לנצח את חמאס, 2014 לעומת 2006 לבנון השנייה. שאלתי את עצמי מה יקרה אם צה"ל יצטרך להתמודד עם חמאס וחיזבאללה ביחד, וכשלא קיבלתי אוזן קשבת לתרחיש הזה כתבתי את הספר שמתאר מתקפה נרחבת של החמאס לאורך עוטף עזה, נסעתי עם אשתי לאורך כל היישובים בעוטף עזה, ובחרתי נקודות ששם אמרתי שחמאס יתקוף, לפי בתים, ובני ערובה, ותיארתי את חיזבאללה מצטרף אחרי. הספר יצא ב 2017. עשיתי תחקיר מקיף, נסעתי גם לאורך כביש הצפון, ומאיפה החיזבאללה נכנסים והתיאורים מאוד ריאליים".
"הספר היה דומה מאוד לפלישה", הודה בן דוד. "למרות שהיא הייתה יותר מסיבית ועזה ממה שחשבתי, דמה פחות בימים הבאים כי חיזבאללה החליט והציל אותנו בהחלטה זו לא לפלוש. אני הנחתי שארה"ב תזנח אותנו במצב כזה והיא נשארה ולכן התוצאות במציאות בינתיים הרבה יותר טובות מהתוצאות שניבאתי בספר".
בסיום הפרק, שיתף מישקה בן דוד ברגע שזכור לו במיוחד מהקריירה החשאית: "אם אני זוכר נכון כשאני חוזר עם הרכבת לבריסל, שם גרנו, ביום שישי בערב בתום שבוע עבודה במקום אחר באירופה, והרכבת עוברת כבר אחרי כניסת שבת באנטוורפן, ולאורך פסי הרכבת זו השכונה יהודית ובכל החלונות דולקים נרות שבת ומשפחות מתפללות, וזה עשה לי צביטה בלב. כאתאיסט וחילוני. היו כל מיני סיטואציות שחשבתי שמתאימות לספר, והייתה לי בסוף שקית עם 60 פתקים שמתוכם דליתי את אותם 6 ספרי ריגול שכתבתי עד היום, מתוך 25 רק 6 הם ספרי ריגול, אלה שעשו עשרות אלפי עותקים. בכל אחד מהספרים נסעתי למקום בו הוא מתרחש גם ברוסיה. הסתובבתי על הגשרים, במוזיאונים עם אשתי שחששה מהקגב. הספר לא תורגם לרוסית. הספרים תורגמו לאנגלית, צרפתית טורקית. 'אהבה אסורה בפטרבורג' הגיע למקום ראשון בטורקיה. אני אוהב את זה מאוד".
עריכה: מיכל קדוש
