תוכניתה של רבקה מיכאלי ב-103fm התמקדה השבוע באישיות אחת, ועוד איזו אישיות! - נעמי פולני, זמרת, שחקנית, כוריאורגרפית, והאישה שמאחורי 'התרנגולים' ו'החמציצים', במלאות שנה לפטירתה. באולפן התארח הסופר וההיסטוריון ד"ר מוטי זעירא שכתב לאחרונה ביוגרפיה על חייה בשם: 'זה הכול עניין של אופי - נעמי פולני, סיפור חיים' בספריית יהודה דקל.
השניים שוחחו עם עוד כמה מאוהביה ומוקיריה, ביניהם האמנים גידי גוב וגברי בנאי, המפיקה דליה גוטמן, ובנה יותם ייני.
זעירא כתב בעבר על לא מעט אנשי זמר ותרבות. כך הכיר את פולני: "הגעתי אליה כי כתבתי על נעמי שמר תרצה אתר וחיים חפר, וראיינתי אותה עליהם. ההיכרות נמשכה כמה שנים, ואז אמרתי לה שאני רוצה לכתוב עליה. היא פשוט התעצבנה עליי. היא אמרה: 'אני לא חשובה, אין עליי חומר והחיים שלי לא כאלה מעניינים'".
אבל לאחר מכן פולני התרצתה: "נפגשתי איתה עשרות שעות. זכיתי במופע יחיד לאדם יחיד, זה היה פשוט מדהים. נכנסנו לסשן של שנה וחצי. בכל פעם היא כמעט סירבה, אבל אז התחיל מסע אדיר של קשר איתה".
יואב חנני, עורך המוזיקה הראשי של 103fm, סיפר על הרומן המיוחד שהיה בין פולני כעורכת מוזיקלית, לבין תחנת הרדיו: "זה היה כבוד גדול לעבוד עם אישיות כמו נעמי. היה לנו דייט שבועי שהתמשך על פני כמה שעות, כי החלטיות לא הייתה הצד החזק שלה, ותמיד היו התלבטויות הלאה מה לעשות בשעה שלה. היא תמיד הייתה סקרנית, ורצתה ביצועים חדשים לקלאסיקות".
המפיקה המיתולוגית דליה גוטמן סיפרה על הקשר המיוחד ביניהן: "הכרתי אותה לפני ארבעים שנה, כבר אחרי ההצלחות הגדולות שלה, ועשיתי תוכנית בקול ישראל שנקראה 'דו רה ומי עוד', הקלטות של שירים שלא הוקלטו מעולם. החלטתי שאני רוצה לנצל את כישרונה של נעמי פולני, ואמרתי לה: 'בואי נתעד את שירי תנועות הנוער החלוציות שכולנו יודעים לשיר, אבל הם לא הוקלטו'".
"היא בחרה את השירים, והקמנו אנסמבל שכלל את אריק לביא, גידי גוב, חנן יובל, אילנה רובינא ורבקה זהר. הם עבדו חודש וחצי באיטיות הנודעת של נעמי פולני, ויצא לנו תקליט מפואר שהתחיל אופנה שלמה של שירי תנועות נוער גם במופעים על במה", סיפרה בגאווה אשת קול ישראל לשעבר.
"לא רבים יודעים: היא לא הייתה רק כוריאוגרפית, אלא גם מעבדת מזויקלית. את כל העיבודים הקוליים שם היא עשתה", הדגישה גוטמן.
מבחינתו של הזמר האהוב גידי גוב שהשתתף באותו מיזם, מדובר בחוויה בלתי נשכחת, למרות שחלפו מאז יותר מחמישה עשורים: "נעמי היא בת הדודה של אבא שלי, אבל מעבר לזה, וואו. איזו לקיחת זמן, איזו שלווה, איזו עדינות, איזו הכנסת קולות! זה היה מין שיעור תרבותי לכל החיים, הלוואי שכל החזרות בעולם יהיו ככה".
"היינו באים לשלוש-ארבע שעות, ואז דיברנו שעתיים. היא המציאה שמות, למדתי ממנה לא לפרק מילה, את הנועם הזה והשלווה הזו של הטיפול בשיר", הוסיף גוב.
גברי בנאי הצטרף לשיחה. הוא היה חבר בלהקת התרנגולים הבלתי נשכחת שניהלה פולני, הרכב שממנו צמחה לאחר מכן שלישיית הגשש החיוור. הוא סיפר על העיקרון המנחה בעבודת ההרכב: "טובת הדבר - אין סטארים, הכול למען התוכנית שנקראת התנרגולים, אין כוכבים".
את העבודה עם פולני הגדיר בנאי כ'בית ספר לתיאטרון של בן אדם אחד': "היא הייתה המנהלת, המורה לפיתוח קול ולתנועה, והיא לימדה אותנו את טובת הדברים. היינו צריכים להיות מרוכזים בדבר עצמו".
על 'שיר השכונה', הלהיט הגדול של התרנגולים, אמר: "כשחיים חפר כתב את השירים שלו, הייתה לו מוזה מכל מיני מנגנינות. כשנעמי שרה לנו את השיר, סשה ארגוב עדיין לא כתב את המנגינה, אז זה היה לקוח מכל מיני שירים מוכרים ולא מוכרים, אבל כבר ידענו שזה יהיה שיר מדהים". הוא סיפר כי בגלל מילות הרחוב ששולבו בשיר, השיר נאסר לשידור בתחילת הדרך. מיכאלי, ששידרה אז הסכימה וסיפרה על מריבה שלה עם יצחק שמעוני, המנהל שלה באותה עת.
זעירא הזכיר לנו כי נעמי פולני היא ילידת תל אביב הקטנה: "היא הייתה ממשפחת אצולה תל אביבית, הנכדה של הד"ר חיים חיסין. הבית שלה היה כתף אל כתף עם הבית של דיזנגוף".
יותם ייני מכיר את הבית הזה, הוא גדל בו. ייני, בנה של פולני ושל הזמר והשחקן ליאור ייני עלה גם הוא לשידור.
הוא סיפר על ילדות מורכבת מאוד: "עברנו לקיבוץ אפיקים בגיל 8, וחיילו אותי. אחרי שבוע מצאתי את עצמי שמחזיקים אותי ארבעה ילדים, והחמישי מרבית לי עם מקל בראש. הייתי צריך לשמור על עצמי מגיל 8".
ייני חזר בינתיים בתשובה. לפני כן חיידק הבמה תפס גם אותו: "עשינו את 'תרנגולים 2000', לפני זה שיחקתי בתיאטראות".
עם אביו הוא לא היה בקשר שנים רבות: "הפיוס היה מאוחר. בגיל 23 הייתה בינינו היכרות מחודשת. את אימו אהב יותם מאוד, אם כי בין השניים היו משקעים לאורך השנים: "אמא נעמי פולני? פולניה, כשמה כן היא הייתה", אמר בחיוך.
לקראת סיום התמקד זעירא בימים בהם הייתה פולני אחרי שיא ההצלחה שלה, שנים לא פשוטות. כבר בסוף שנות השישים זה ניכר, לדבריו, "להקת החמציצים הייתה כבר מעבר לקצה של נעמי. כאן הומחש הפער בין מה שמתרחש על הבמה לבין הקהל. זאת הייתה כבר התקופה שאחרי מלחמת ששת הימים. עם כל ההתלהמות הזאת. לשיר על מישמיש? זה התאים לתקופה אחרת. נעמי לא עברה את התקופה הזאת, והיא נשארה שם. התקופה רצה קדימה ונעמי נשארה מאחור".
בשנותיה האחרונות פולני נקלעה למצוקה כלכלית. גם על כך דיבר זעירא: "היא לא ידעה לשמור על כסף, היא לא הכירה בחשיבותו, ומהצד השני היא מאוד נדבנית ופזרנית. היא זכתה לתמיכה של חברים, וכמה מחבריה מימי הפלמ"ח נתנו לה קצבה חודשית".
פולני זכתה בפרס ישראל, פרס שהיה חשוב לה: "היא אהבה מאוד את פרס ישראל, כי הוא נתן לה כסף. היא הסבירה שהיא מקבלת את כל הפרסים מכיוון שהיא האחרונה שנשארה. אבל אני חושב שזה היה לה חשוב, אני חשוב גם לנו זה חשוב".