"כתבתי מהבוקר עד הערב, מלאה בדמעות"
כנרת מעיין סיפרה על הספר 'המלחמה הזו אינה שלך' שמבוסס על מערכת היחסים שלה עם בעלה המנוח אדוארדו: "הרגשתי שאני כמו פצצה של כאב שחייב לצאת"
ורדה רזיאל ז'קונט אירחה בתכניתה ב־103fm את כנרת מעיין, מטפלת בפסיכותרפיה ומחברת הספר 'המלחמה הזו אינה שלך'. במהלך השיחה נחשפה מעיין לסיפור האישי שעמד בבסיס כתיבתה – מערכת היחסים הארוכה עם בעלה המנוח, אדוארדו.
"אדוארדו היה נס חיי, הכרתי אותו בגיל 27 אחרי זוגיות די ארוכה עם מישהו אחר", סיפרה. "הוא היה בחור יפה במיוחד – שלא ידע שהוא יפה – עשה דוקטורט בחשמל, היה מרצה בכיר בטכניון".
מעיין תיארה את הקשר הקרוב ביניהם: "הוא היה אדם משכמו ומעלה וגם צנוע מאוד. כמו שהכרתי אותו בפעם הראשונה, ידענו שנהיה ביחד – היינו יחד 32 שנה. הוא היה כל עולמי. הוא אהב אותי, תמך בי, רצה רק להיות איתי ביחד".
על המחלה שפקדה את אדוארדו סיפרה: "לפני שנה וחצי, ביולי 2023, התגלתה המחלה אצל אדוארדו וכל הקלפים נטרפו. כשאמרתי לו: 'אדוארדו, אתה לא יכול לעזוב אותי', והוא בא ואמר לי שנתגלה לו הסרטן – הוא פרץ בבכי, לא על עצמו, אלא עליי".
מעיין חשפה כיצד התמודדה עם האובדן דרך הכתיבה: "הכאב היה כל כך גדול שמיד אחרי השבעה הרגשתי שאני חייבת להגיד משהו. לא חשבתי אם אפרסם או לא – הרגשתי שאני כמו פצצה של כאב שחייב לצאת. פתאום שקמתי מהשבעה, התייעצתי עם הבן שלי ואמרתי לו: 'טום, אני חייבת לכתוב'. אז הוא אמר לי: 'אמא, לכי תכתבי'. כתבתי מהבוקר עד הערב, מלאה בדמעות – הרגשתי שאני חייבת לאוורר את הרגש המאוד קשה שליווה אותי".
בהמשך התייחסה לאופן שבו חילקה את העלילה: "אני מרגישה שמה שקרה עם אדוארדו התחלק אצלי לשני חלקים – כל השנה שהוא היה חולה אבל תפקד. מה שמנחם אותי זה שאני והילדים שלי עשינו כל מה שאפשר כדי לתת לו איכות חיים. הוא אכל טוב, הוא נהנה, הלכנו לכל ההופעות שרק אפשר. אהבנו אחד את השני. השבוע האחרון היה קשה מנשוא – לא הייתה בו תקווה. ישבנו וראינו אותו בגסיסתו ממש, אין מה לעשות".
על הבחירה לפתוח את הספר בסוף הסיפור, אמרה: "האמת, שבצורה לא מודעת עשיתי את זה. הספר מאוד עצוב, והמקרה שבו מאוד קשה – אבל יש בו גם אהבה מאוד גדולה. יש לי מקום של נחמה שאדוארדו חי חיים מאוד טובים. ההתחלה של הספר היא בעצם הסוף, אבל מאחורי הגסיסה, המוות, הפרידה והאובדן – יש 30 שנה של חיים משותפים עם אהבה מאוד גדולה".
"הגיבור של הספר קוראים לו אוהד – שזה שיבוש של השם של אבא שלי"
בהמשך השיחה שיתפה גם על אובססיית הכתיבה שעוברת במשפחתה, ואשר באה לידי ביטוי בספרה 'במלאכת חייו': "הגיבור של הספר קוראים לו אוהד – שזה שיבוש של השם של אבא שלי, אהוד, שהיה כותב אובססיבי, וגם אבא שלו היה כותב. איזה עשר שנים ישבתי וכתבתי מהבוקר עד הערב. לא עשיתי כלום חוץ מלקרוא, ואני קוראת המון, ולכתוב ולכתוב ולכתוב – עד שהתחלתי את התחום הפסיכותרפיסטי. הרגשתי שאני חייבת לכתוב מה קורה לי ככותבת".
לבסוף תיארה את התמיכה שקיבלה מאדוארדו: "אדוארדו נתן לי מקום, גיבה אותי ותמך בי: 'תכתבי אם זה מה שאת רוצה'. עצרתי את כל הפעילות החיצונית שלי – מ־7 בבוקר, חוץ מלעשות ספורט, ישבתי וכתבתי".
עריכה: אחיה כהן
