זמן לעשות יותר
חסאן טואפרה, לשעבר ראש הרשות לפיתוח הכלכלי בחברה הערבית, על האתגרים הניצבים בפני צעירים וצעירות המנסים להשתלב בעולם העבודה • פרק 10
החברה הערבית היא חלק בלתי נפרד מעולם העבודה הישראלי, אך המציאות הניצבת בפניהם שונה בתכלית מזו המלווה צעירים יהודים בדרכם בעבודה ובאקדמיה. בפרק העשירי בפודקאסט 'טאובקאסט', אירח ניר קידר את חסאן טואפרה, לשעבר ראש הרשות לפיתוח הכלכלי בחברה הערבית, ויחד שוחחו השניים על האתגרים עמם מתמודדת החברה הערבית בשנים האחרונות, חרף התמורות בתחומים רבים.
"החברה הערבית היא 20% מאוכלוסיית המדינה, והיא עוברת שינויים מאוד משמעותיים בשנים האחרונות, כמו כניסה של נשים לעבודה, עלייה בהשכלה גבוהה, בבגרות ובחינוך", אמר טואפרה בפתח הפרק. "הממשלה השקיעה המון בשנים האחרונות בחברה הערבית והיא צריכה לתרגם את זה וליצור מקומות עבודה במרחבים של החברה העברית. היום נראה במגזר הערבי הרבה רופאים, אנשי הייטק ואקדמיה, אבל היישובים נראים ישנים מאוד, אין רמת שירותים טובה מספיק, והמטרה היא להדביק את הפער בשירותים ביחס ליישובים היהודים. אנחנו בתת תעסוקה בקרב נשים ערביות, אך אנחנו במגמת עלייה. רק לפני עשור היו פחות מ־30% נשים ערביות בשוק התעסוקה, היום אנחנו ב־50%. כיום המדינה כמעט עומדת ביעדים של 2026 ועכשיו אנחנו בתהליך של עדכון יעדים, כשהמטרה היא העלאת יעדים לשנת 2035 ולסגור כמה שיותר את הפער מנשים יהודיות".
עוד הוסיף: "היום כ־70% מהסטודנטים הערבים הן נשים וזה אומר שהמגמה של כניסה לשוק העבודה תימשך. זה גם השקעה ממשלתית וגם שינוי תפיסתי של החברה, וזה מגיע למצב שזה גם מתורגם להכנסות לנפש והכנסות למשק הבית. רק 3% משטחי המסחר בישראל ממוקמים ביישובים הערבים. אין שטחי מסחר משמעותיים בישובים וזה מקשה על יכולת הרשות לתת שירותים לתושבים. תחשוב שמגדלי עזריאלי בתל אביב, הכנסות הארנונה שלהם, זה מחצית מכל הישובים הערבים בארץ. אין לרשות הערבית יכולת לתת שירותים טובים לתושב בלי תמיכה של הממשלה. המדיניות של העברת סמכויות לרשויות המקומיות היא נכונה, הרשויות הערביות יודעות להוביל פרויקטים משמעותיים, אך גם יש רשויות ערביות שכן צריכות תמיכה מהמדינה".
"יש ואקום אחרי גיל 18"
ומה באשר לתעסוקה בחברה הערבית? "מה שקורה בחברה הערבית בעשור האחרון הוא שצעירים לא מוכנים ללכת לעבוד בעבודות שההורים שלהם עבדו בהם כשהיו צעירים, עבודות פיזיות שמכניסות שכר נמוך", הבהיר חסאן. "הם מעדיפים לשבת בבית ולהסתמך על ההורים שלהם ולא לעבוד בעבודות כאלה. אנחנו רוצים לתת להם הזדמנויות עבודה, גם למי שאין את היכולת להשתלב באקדמיה. יש למדינה אחריות להקים אזורי תעשייה בפריפריה ולייצר מקומות כאלה גם בחברה הערבית. יש שם ואקום אחרי גיל 18 והצעירים שם צריכים עוד הכוונה, צריך לתת להם את הכלים שחסרים להם. אחד הכלים האלה הוא השפה העברית, העברית שמלמדים אותם בבתי הספר לא מספיק טובה. אם ניתן להם את הכלים הנכונים, הסיכוי שלהם בשוק העבודה יהיה גבוה יותר. צריכים לייצר פתרונות לפני גיל 18, לפתוח מגמות לימוד איכותיות בבתי הספר, למשל בתחום הרכב ובתחומי הדיגיטל, ולייצר שנת מעבר שבאה אחרי גיל 18, עושה להם חשיפה לאפשרויות בעתיד ובונה להם גשר לשוק התעסוקה, החינוך והאקדמיה. לא מספיק מסתכלים על שכבת הגיל הזאת וצריך לחזק אותם יחד עם משרדי הממשלה".
"מה שעושות הסטודנטיות הוא נס, בטח לאור התנאים שהן חוו בשנים האחרונות, הן שברו תקרות זכוכית והצליחו בגדול", הודה. "לגברים יש אלטרנטיבות - הם אומרים שהם רוצים לעשות כסף. יש להם כל מיני אפשרויות ולעומתם, נשים יודעות שהדרך שלהן להצליח ולהתפרנס היא דרך האקדמיה ולהצליח להגיע לתעסוקה איכותית. עד לפני 10 שנים, החברה הערבית לא קיבלה אפילו מחצית מהחלק שמגיע לה מתקציב המדינה. יש ערים ערביות, שרק השנה נכנס בהן לראשונה תחבורה ציבורית ומדובר על ערים גדולות. בכל התחומים, החברה הערבית מקבלת הרבה פחות מהחברה היהודית. בחינוך, תלמיד ערבי מקבל 50% בשלב התיכון, פחות מתלמיד יהודי. כשבחרו להשקיע בחברה הערבית, אז ראו תוצאות, אם ישקיעו בחברה הערבית התוצר יגדל והפערים יצטמצמו, זה לטובת כל אזרחי המדינה".
בסיום, אמר: "הייתי ממשיך להשקיע בלמידת השפה העברית ברמה גבוהה, הייתי משקיע בשיפור התשתיות לתושבים ותומך בצעירים, זה מאוד משמעותי. וכמובן ביחסי יהודים וערבים, צריך לטפל בזה, במיוחד עכשיו בתקופת המלחמה. מרקם החיים בין יהודים וערבים משפיע מאוד על התעסוקה והכלכלה, חייבים לדאוג ולטפל בזה לטובת החוסן הפנימי שלנו ולטובת הילדים שלנו".
