"לחיות עם אושר וכאב ביחד"
שמואל מנחם, אביו של סמ"ר שהם מנחם ז"ל שנפל ברצועה, שיתף בהתמודדות עם השבי במצרים, ובתחושות הקשות כעת עם נפילת בנו
בין זיכרונות של שבי אכזרי במלחמת יום הכיפורים, להלוויה של בנו הלוחם שנפל בלב רצועת עזה – שמואל מנחם חי את חייו כשבליבו כאב כפול. בריאיון כן וכואב ל־103fm עם ינון מגל ובן כספית, סיפר על 45 ימים קשים בשבי המצרי, על ההתמודדות עם אובדן בנו, שהם מנחם ז"ל, ועל הדרך שלמרות הכול – "צריך להיות שמחים, מאושרים, ולהכיל את הכאב".
גם עשרות שנים אחרי, הודה מנחם כי זה עדיין בוער בו: "הייתי 45 ימים בשבי המצרי והייתי פצוע, לא מי יודע מה, קיבלתי כדור אחד. השבי זה מתכון ידוע, מכות והשפלות ועינויים. זה חלק מהחיים, זה מלווה אותי כל הזמן".
עם זאת, גם החזרה מהשבי לא סימנה סוף לסבל לגבי התפקיד הבא שלו בצבא. "כשחזרתי הפנו אותי למשרד קישור וניגשתי לשליש, הוא אמר לי 'אתה או טבח או אפסנאי ברפיח'. אמרתי לו 'אבל אני רוצה לחזור לתפקיד שלי'. הוא אמר 'אי אפשר', אז אמרתי לו 'אם אי אפשר, למה ברפיח? למה לא בצפון?' הגיע הלילה, כולם סגרו את המשרדים והלכו, אני נשארתי בלילה באיזה אוהל בלי כלום, הייתה רק מיטה מברזל, וכל הלילה ירד גשם".
"בבוקר הלכתי אליו שוב", המשיך לספר, "אמר לי 'חכה בחוץ', עוד פעם הגיע הלילה וסגרו את המשרדים והלכו. בפעם השלישית הלכתי אליו בבוקר, הוא אמר 'חכה בחוץ', ב-12 בצהריים הלכתי הביתה, וחזרתי אליו אחרי 30 יום. אמרתי לו 'מה איתי?' הוא אמר 'חכה בחוץ'. תוך חמש דקות, אולי פחות, הגיעה משטרה צבאית, לקחה אותי לכלא 4 והייתי שם עשרה ימים".
ורק אחרי רבע מאה, באיחור צורב, קיבל הכרה על היותו שבוי: "עברו 25 שנה עד שמשרד הביטחון הבינו שהם עשו טעות ותיקנו אותה".
"הוא היה האור שלנו בבית"
כשהתבקש לספר על בנו, שהם מנחם ז"ל, אמר שמואל: "נער פלא, איש אהוב, ממש כולם אהבו אותו, הוא אהב את כולם, היה פעיל חברתית, התחבר לכולם, שקט, ענייני, מקרין שלווה, אור והלך. הוא היה האור שלנו בבית".
לגבי נסיבות נפילתו בפיצוץ הטנק, שיתף: "עדיין אין מידע מדויק, אמרו רק שלא זיהו פגיעה חיצונית. עדיין לא יודעים מה קרה בפנים, אבל אין פגיעה חיצונית".
וההתמודדות - יומיומית: "קשה מאוד, אבל אין ברירה, יש עדיין בת, צריך לדאוג לה. צריך להיות שמחים, מאושרים, ולהכיל את הכאב. לחיות עם אושר וכאב ביחד. נחיה איתו".
