"רוצים שהוא יוכל להציל אחרים במותו"
דינה וסרשטיין, אימו של רועי ז"ל, על בנה ששם קץ לחייו בעקבות שירותו בעזה: "משהו נסדק בתוכו, הוא היה דומם"
רועי וסרשטיין ז"ל, בן 24, שירת כחובש קרבי במילואים בחטיבה 401 החל מ-7 באוקטובר ונחשף לזוועות המלחמה. שלשום הוא שם קץ לחייו. דינה וסרשטיין, אימו האבלה, שוחחה עם פרופסור אריה אלדד ועם רון קופמן ב-103fm, סיפרה על בנה השקט והמסור והסבירה מדוע חשוב שהמדינה תכיר בו כחלל צה"ל.
"הוא היה ילד טוב, שקט, מלא אור, שאף פעם לא התלונן. מלא מאור פנים. כל כך עניו, צנוע ורגיש. הוא נקרא לדגל ב-7 באוקטובר ולא היסס, הוא פעל בגבורה שלא ניתנת לתיאור", סיפרה עליו. "הוא היה חובש קרבי שיצא תחת אש להציל פצועים וקטועי רגליים, ונחשף למראות שאף אחד לא צריך לראות".
רועי לא הרבה לדבר על מה שעבר עליו. "יש בו אצילות נפש, והוא לא רצה להכביד עליי ועל אבא שלו שהוא חולה לב", אמרה. "הרגשתי שהנפש שלו לא שקטה, אבל הוא ידע בדממה שלו להסוות את זה".
לרועי היו ארבעה אחים. "אני מגדלת חמישה בנים בבית, והיה בו משהו מיוחד של מסירות אין קץ, מודל לכולם. יש לו אח בצבא קבע, סמג"ד באוגדת עזה. אתה מחנך ילדים לנתינה, לאהבת הארץ. זה כל כך כואב".
"רועי מיעט לדבר על זה כי הוא לא רצה להעמיס עלינו, אבל הרגשתי שהיה בו הרצון ללכת בגלל החברים והרצון לעזור, אבל משהו נסדק בתוכו, הוא היה דומם. אני לא אשת מקצוע, אני אימא. שייכתי את זה לטבע שלו", הוסיפה דינה.
וסרשטיין שירת במילואים בפעימות, בין לבין המשיך בלימודי הנדסת חשמל. "עם כל העומס הוא עמד במבחנים ובדרישות, הוא היה חרוץ ונחוש, ועשה הכול בשקט ובענווה", אמרה אימו.
דווקא כשניסה לחזור לשגרה, מצבו החמיר. "כשהוא היה בעשייה, מה שעבד היה האדרנלין שלו, והוא לא הספיק לעבד את זה בנפש". הוא סיפר שעם הצעקות של החיילים והדם שנשפך, הוא נתן שתי סטירות לעצמו. הוא עבד כמו מכונה".
"הוא לא נפל בשדה הקרב, אבל הוא נפל מההשלכות של שדה הקרב"
האם הסבירה מדוע חשוב לה שהוא יוכר כחלל צה"ל. "אנחנו רוצים שהמוות שלו יהיה אמירה ערכית כלפי כולם, שהוא יוכל להציל אחרים במותו". היא ביקשה שיקבל את הכבוד הראוי לו. "הוא ילד שמסר את נפשו בלי להסס לרגע. הוא לא נפל בשדה הקרב, אבל הוא נפל מההשלכות של שדה הקרב, פוסט טראומה זה משהו שמקבלים אחר כך, כשהנפש מקבלת את זה".
"אני לא אישה של מאבק, לא אישה שיוצאת לרחובות", הודתה האם. "אני רוצה את השקט והשלווה, שתהיה מנוחה לרועי, אבל שהוא ייטמן לצד החברים שלו, שתהיה לזה משמעות גם לדורות הבאים".
עריכה: אחיעד לוק
