גבר הולך לאיבוד
ורדה רזיאל ז'קונט אירחה באולפן את נוה אריאלי, מחבר הספר 'זה הכול', לשיחה על משברי אמצע החיים, כתיבה, בורגנות וכל מה שנמצא מסביב
מה קורה כשאנחנו מגיעים לגיל בו אנחנו אמורים לדעת מי אנחנו ומה אנחנו רוצים, אבל דווקא אז הכל מתחיל להתערער? סביב שאלה הרת גורל זו הולך ונבנה ספרו של נוה אריאלי 'זה הכול' המגולל את סיפורו של גבר שנמצא באמצע החיים, באמצע מגיפה ובאמצע רומא כשהוא לבד. רעייתו וילדיו שבו לישראל והוא צולל לתוך פנטזיות ומגלה שהחיים האמיתיים נראים אחרת ממה שהוא תכנן. ורדה רזיאל ז'קונט אירחה באולפן את אריאלי שסיפר על הליך הכתיבה, והחיבור לדמות שבנה.
בתחילה סיפר שהדמות שכתב, אורי, היא דמות שמאוד מחויבת למשפחה שלה ולתפקיד המפרנס. שכן, הוא חולם יחד עם אשתו נרי שהם יבנו בית בזמן שהם באיזשהו רילוקיישן ברומא. כנשאל איפה הדמות המדוברת עובדת סיפר אריאלי שאורי עובד בארגון משיחי- מסיונרי שמתבסס על האמונה שמעשה צדקה ומעשים טובים עוזרים לקרב גאולה לישראל. "מאמינים שבית המקדש יצנח מהשמיים ויוקם מחדש". האם יש קשר לדמות עצמה? לא כל כך, ואת זה אפשר להבין מאוד מהר תוך כדי קריאת הספר.
אריאלי הסביר שיש איזו אנומליה שנוצרת במערכת היחסים והספר מנסה לחקור למה היא קוראת. "הוא מאבד עניין בחיים השגרתיים שלו והוא נודד במחשבות שלו יותר ויותר לעבר פנטזיות אחרות וסיפוקים מסוג אחר שמתבטא בנשים יותר צעירות ואולי גם כמה דברים אחרים. הוא קרוע במקום הזה – יש לו מחויבות, אבל רצונות אחרים שהוא לא יודע להסביר לעצמו אותם".
בהמשך ביקש להדגיש: "הפער הזה בין האהבה שלו למשפחה לבין הרצון להגשים את החלומות שהוא ואשתו בנו ובמקביל המיאוס הזה – זה איזשהו קרע פנימי שבהמשך הספר מסתבר כקרע יותר עמוק".
ז'קונט הניחה זרקור גם על בניית הדיאלוגים בספר, ואמרה: "חלק מהם מדומיינים - זה מה שהוא חושב בראש. הדיאלוגים תמיד ערים ומעניינים ובעצם אתה מתאר מצב בו חיי המשפחה, כל מה שבן אדם רוצה, זה מאוס עליו. זה מאוס על הגיבור. יש איזושהי מאיסה בחיים האלה, גם בחיים החברתיים".
המגישה ביקשה להדגיש שחלק גדול מהספר נוגע בהשתוקקות של הגיבור למזכירה שלו. "הוא אומר שמותר לו כי זה רק בשלב הפינטוז. הוא מתלבט, אבל בעוד הוא יש לו הרהורי משיכה ופנטזיות על האישה שהוא אוהב אשתו מוצאת חבר". אריאלי האזין לה ברוב קשב, וטען: "מה שקורה לאורי זה שהוא חי בעולם של פנטזיה ומרשה לעצמו ללכת עם כל מה שהוא יכול לעלות על הדעת, אבל זה נשאר אצלו בראש. הוא מסוג האנשים שלא עושה צעד קדימה ולעשות מעשה. הוא מגלה שבמקביל אשתו מממשת את הפנטזיות שלה. הוא נוקט בדאבל סטנדרט קשה".
עוד הוסיף: "הוא הולך ומשתגע. הוא לא מעלה על הדעת שהיא יכולה לחשוב מחשבות כמו שהוא חושב. זה מכה אותו בתדהמה וזה בא להמחיש סוג של צביעות שהוא נוקט בה".
"אתה די מתעלל בגיבור שלך כי הוא גם סובל מתסמונת המתחזה", פסקה ז'קונט. "אורי בפועל הוא לא גיבור כלפי החוץ. הוא לא אדם כושל, הוא הקים משפחה וקיבל עבודה מכניסה. מצד שני הוא לא מרגיש מוצלח, הוא לא מרגיש חכם, והוא לא מרגיש שהוא ממצא את עצמו. רציתי לשים אותו בעבודה ששונה מהותית מעולם הערכים שלו והעבודה הזו היא עבודה שכל מהותה היא ערכים ודת ומשיחיות. זה לא מתאים לו והוא לא מאמין בהם".
כשנשאל אם דמותו של אורי בנויה עליו אמר אריאלי שלא, והסביר: "זה לא אני, יש שם הרבה ממני, אבל הוא גיבור ספרותי ונשאיר אותו ככה".
אריאלי המשיך לנתח את הדמות הספרותית, ואמר: "אורי הוא לא אדם שעושה דברים, הוא אדם שמדמיין דברים. לפחות ככה הוא מתחיל את הספר. הוא פועל בדרך שהוא מכיר. כן, יש שם פרק שלם שמוקדש לפנטזיית רצח וזה כתוב כאילו זה באמת קורה. התחושות שלו קשות, הוא נמצא לבד ואין לו שום דרך לפרוק את זה. הוא מראש לא אדם שמשתף ומדבר ואולי שם מתחילות הצרות שלו באופן כללי, וגם בחיי הנישואים שלו".
כשנשאל כמה זמן לקח לו לכתוב את הספר אמר שזה לקח לו קרוב לארבע שנים, והסביר: "אני לא מהאנשים החרוצים שיושבים בחדר קטן כל ערב וכותבים. כתבתי שיכולתי ורציתי והיה לי כוח. הספר עבר המון גלגולים. הוא התחיל כמחברות זעם שכתבתי לעצמי על תסכולים שהיו לי. בתקופת הקורונה עשיתי סדנת כתיבה אצל רענן שקד ועומר ברק ושם פגשתי את עורכת כתב היד רותם ויחד איתה בנינו את הספר, ואז התקבלתי להוצאת שתיים וערכה אותי מירי רוזובסקי ואני די הפקדתי את עצמי בידיים שלה. זה היה תהליך ארוך".
רגע לפני סיום נשאל אריאלי האם התמכר לכתיבה, והודה: "תמיד כתבתי. תמיד אהבתי לכתוב. תמיד רציתי לעשות וזה קרה בגיל 48. החיים קורים".
