השיקום שלך תלוי בעצמך
איך תצליחו לשקם את חייכם שוב לאחר שנפצעתם? • מיכל שרגא ושאולי הרציק פז דנו בפן הנפשי והפיזי של רפואה שיקומית • פרק 04
אנשים רבים חווים במהלך חייהם משבר פיזי או מנטלי בגלל אירועים שקרו להם. החוכמה היא פעמים רבות לדעת לגדול מתוך המשבר ולצאת חזקים יותר. איזה כלי יכול לסייע לכם בהשגת המטרה הזו? בפרק הרביעי בפודקאסט 'להתחיל מחדש', בהגשת מיכל שרגא, סמנכ"לית מערך החלמה אינטגרטיבי בבית החולים 'מדיקל קר', ומנכ"ל בית החולים שאולי הרציק פז, שוחחו השניים על אנשים שמתמודדים עם שבר פיזי, נפשי ורוחני ובוחרים לצמוח ממנו בתהליך השיקום הרפואי.
תחילה הסביר שאולי מנקודת מבטו את תפקידה של רפואת שיקום. "רפואת שיקום היא סוג של רפואה שניונית. בן אדם עובר אירוע - תאונת דרכים, אירוע אורתופדי, אירוע נוירולוגי מוחי או ירידת מסת שריר - ועכשיו הוא צריך לשקם את הגוף ולהחזיר אותו לתפקוד. השלב הראשוני של הרפואה הוא הרפואה הדחופה. אחר כך אתה צריך להתחיל לבנות את הגוף מחדש אחרי המשבר. צריך לשקם את מערכות הגוף ולחזור לפעילות מלאה".
לאחר מכן הוסיף כי "רפואת שיקום מתאימה לרפואה אינטגרטיבית בהיבט מאוד חשוב - כשאדם עובר תאונת דרכים הוא נמצא במצב של הישרדות. הוא נלחם על החיים שלו. שבועיים או שלושה אחרי האירוע הוא נמצא במצב של הישרדות - 'תצילו אותי'. כשהוא עוזב את בית החולים יש לו את כל הזמן שבעולם. התקופה היא בין חודש לשלושה חודשים, לא רק לשקם את מסת הגוף אלא גם ברמת המשבר שהוא חווה, להתמודד עם המצב שלו. לכן כל הנושא של הריפוי הנפשי, ההתמודדות עם המשבר, הקבלה, ההתאמה, יכול להיות תהליך שישולב בצורה מאוד מתאימה ברפואה שיקומית".
"שיקום זה לכולם"
כיצד ניתן לעמוד שוב על הרגליים גם בגיל צעיר? "שיקום זה לכולם, כל אחד אחרי ניתוח או תאונה", השיב שאולי. "דווקא עם שיקום צעירים יש הזדמנות ענקית וגם קושי אדיר. בגריאטרים הנטייה לייאוש ודיכאון יותר גדולה. ככל שאתה יותר מבוגר, החיוניות שלך יותר נמוכה. הוויתור העצמי הוא יותר חזק. הצעירים, יש להם מצב שהרבה פעמים חבר'ה שיש להם אישה, ילדים בבית, צריך אותם בעולם. בחור צעיר שמתפרק עד הסוף אז מתפרקת כל המשפחה. ההזדמנות היא שאם אתה מצליח להציל בחור צעיר כזה אתה מציל את כל המשפחה. יש הרבה לחצים, הבחור הצעיר צריך לחזור כמה שיותר מהר".
לאחר מכן התייחס לצורך להשתחרר מהייאוש שאוחז בעקבות הפציעה או הדיכאון: "מצד אחד הנטייה לייאוש גדולה, ומצד שני יש הרבה משמעות. אתה חייב לבחור בחיים. יש לך ילדים, יש לך אישה, יש ילדים שתלויים בך. יש פה דואליות של בחירה במשמעות לעומת ייאוש מאוד גדול. בתוך העולם של העזרה לצעירים, אנחנו צריכים להתייחס לפן של האבל. הבן האדם צריך להסכים רגע עם עצמו ולהתפרק עם החוסר אונים, עם החולשה, להסכים לקבל את המצב החדש שלו. מתוך האבל שהוא מסכים לעבור, אז הוא מוצא משמעות חדשה. גם אם אין לו רגליים, ידיים, יש לו עדיין אותו. יש לו אהבה, יש לו כוח. גם אם הוא לא יכול לחבק את אשתו עם הידיים, הוא יכול עדיין לשכב לידה ולתת לה את הלב שלו. יש לו כל כך הרבה דברים שהוא יכול לעשות, אבל באמת הוא צריך לעבור דרך האבל ואז להתחבר למשמעות".
"כדי לייצר את השפה האינטגרטיבית בבית החולים כולם צריכים לקחת חלק", הדגיש שאולי. "הרעיון שהאנשים יעברו מסלול שהוא פרוטוקול משולב: לחזק את השרירים, לחזק את הטווח של השרירים, לחזק את הגוף, ומצד שני יעברו את כל הפרוטוקול הנפשי. לכן כל הצוותים עוברים הכשרה אינטגרטיבית והם מבינים כמה זה עוזר להם. נגיד פיזיותרפיסטית שמטפלת במחלים שכל תנועה יש לו חרדה מכאב, וכל תנועה שהיא עושה איתו הוא צורח. בתרגילים נורא פשוטים, בעבודה של תודעה ומודעות היא יכולה להוריד את מפלס החרדה של אותו המטופל ולקדם את שיתוף הפעולה איתו. זאת אומרת, ברגע שהיא לומדת כל מיני יסודות, של עבודה של מודעות, עבודה של נשימות, עבודה של גוף, מעולמות של גוף, נפש ורוח, היא יכולה להעביר טיפול, לסייע בטיפול ולהביא לשיתוף פעולה בצורה הרבה יותר אפקטיבית".
בסיום תיאר: "הצוות הרפואי שלנו עובר הכשרות, סדנאות חוסן, סדנאות של ויסות מערכות עצבים ומערכות הורמונליות, הוא לומד כל מיני דמיון מודרך, הוא לומד המון. א' כדי לטפל בעצמם ו-ב', ככל שהם מבינים את השפה, היכולת שלהם לתקשר עם מחלים בצורה הוליסטית, להבין מה המטופל עובר, לשלב את זה בהקשבה מאוד אמפטית ולראות איך אפשר לסייע לו בצורה המיטבית. זה בעצם הופך אותם למטפלים הרבה יותר טובים מבחינה הוליסטית וגם מטפלים הרבה יותר טובים כי הם מתייחסים לכל ההיבטים של המטופל".
התמודדתם עם מצב דומה? אנשים הקרובים אליכם מצויים בשיקום מפציעה או מחלה? מוזמנים לשתף או להתייעץ באמצעות אתר האינטרנט.
