דיור מוגן פלוס
כיצד נראה דיור מוגן בוטיק? • אורי גוטליב ונורית בר עוז, מנהלת 'בית בלב' ברמה"ש, סיפרו על ההיכרות עם הדיירים ועל חיי הקהילה התוססים • פרק 06
כשאומרים את צמד המילים 'דיור מוגן', לעיתים לא ברור באמת מה נפגוש כשנגיע לבית כזה. איך נראה דיור מוגן בוטיק? כיצד נראה סדר היום של הדיירים? על כל זאת ועוד שוחח אורי גוטליב עם נורית בר עוז, מנהלת 'בית בלב' ברמת השרון, במהלך הפרק השישי בפודקאסט 'מפגשים מהסוג השלישי'.
"אני אוהבת לעבוד בכל מה שקשור בלייפסטייל, בחלק היפה של החיים", סיפרה תחילה. "בבית שאני מנהלת יש חמש קומות, 80 דירות, והמון אנשים טובים, גם הדיירים וגם הצוות. הבית הוא בעצם מורכב מדיוק עצמאי לאנשים שזקוקים לקצת יותר, ומחלקה סיעודית שנותנת רצף טיפולי שלם לאדם מבוגר שמגיע אלינו. דיור מוגן בוטיק זה קטן, שזה אומר יותר אישי וקרוב, אתה מכיר היטב את הדיירים, את בני המשפחה שלהם, את הדברים הטובים והטובים פחות. כשאתה פוגש אדם במעלית, אתה יודע את סיפור חייו והוא יודע את סיפור חייך. אנחנו משתדלים לעבוד כמו קיבוץ קטן - יש בית קפה קטן למטה אז כל הדיירים יושבים למטה בקפה בסביבות 10 בבוקר, כמו קהילה. אחר הצוהריים יש עוד פעם מפגש בבית קפה. אין מרחקים ארוכים ללכת, הכול מותאם לאדם מבוגר שאין לו כוח לעשות קילומטראז' ארוך. עשינו מעין התאמה פרסונלית של החוגים והפעילויות לדיירים. הבית שלנו הוא יותר בית אמנותי, יש לנו קרמיקה, תפירה, רקמה, סריגה, וראינו שיש גם צורך בחדשנות וטכנולוגיה אז הקמנו גם לזה חדר".
בהמשך הדגישה: "כל אחד חי את חייו איך שהוא בוחר. אם הוא רוצה לעשות בינג' ב'נטפליקס', אין שום בעיה. אם בא לו לשבת עם אורח בדירה, מצוין. בא לו בקפה? בחוץ? גם אפשרי. אנחנו נותנים לאדם לחיות חיים עצמאיים לחלוטין, ורק באים לעשות לו גם נחמד אם הוא בוחר. בימי שישי אנחנו פותחים עגלת קפה, מזמינים את בני המשפחה, יש מכירה של חלות, פרחים עם קפה בחוץ ומוזיקה. באים נכדים, נינים וילדים, רואים חבורות שלמות יושבות בחצר. יש לנו קבוצת וואטסאפ של המשפחות ואנחנו מזמינים אותן. פתחנו קייטנה לנכדים והנינים, זה גם מביא ערך לסבתא וסבא, וזה כולל פעילויות ספורט והצגות. במלחמה עם איראן הבית היה בתפוסה מלאה ולא יכולתי לדמיין שהם נשארים שם לבד. אז לקחתי מזרן, שמתי במשרד, ושבועיים חוויתי עם הדיירים את האזעקות, את אלו שבחרו ללכת לחדר המדרגות וגם את את אלו שבחרו שלא לצאת מהחדר. בסוף כולנו אנשים שמחליטים על עצמם. הייתה גם טברנה יוונית, הדפסנו שירונים, שמנו פלייליסט ושברנו צלחות. כיף לראות את הדיירים נהנים מהבלגן".
"אנחנו לא רק לכיף - אנחנו הכול"
"יש אנשים שאני פוגשת שנראים יותר טוב היום מאשר לפני 3.5 שנים כשהגיעו", הודתה בר עוז. "יש בפני האנשים המבוגרים פרק שלם של חיים שיכול להיות מרגש. ברגע שאתה אוהב אדם, אתה רואה אדם, לא זקן, אתה רואה בן אדם - מה היה, מה המשפחה שלו, ועל הדרך הוא זקן, אבל זו לא המהות שלו. בשביל זה יש לנו את האנשים שלנו שנמצאים איתם, מדברים איתם, מגיעים איתם לעומקים. אנחנו לא רק לכיף, אנחנו הכול. אנחנו הבית שלהם, זה מה שיפה אצלנו. יש דיירת אחת שהגיעה וסיפרה על תחביב שלה שקשה לה להיפרד ממנו, כי היא לא יכולה לעשות אותה בדירה שלנו בגלל הגודל שלה. אז מצאנו לה פינה שבה היא יכולה לייצר את התחביב שלה, לשמור על האמנות שהיא עושה. היא קיבלה מענה. יש מישהו שהוא גנן ורצה לטפח פרחים, אז יצרנו לו גינה אישית משלו, הוא שותל שם גזרים, פטרוזיליה, נענע ושיבא".
