"המזוזה היא כמעט הלוגו של אלוהים"
הפרסומאי, איש השיווק והסופר שמואל ורשבסקי הגיע להתארח אצל ורדה רזיאל ז'קונט לשיחה מרתקת על פרסום, תרבות ואלוהים
הפרסומאי, איש השיווק והסופר שמואל ורשבסקי התארח אצל ורדה רזיאל ז'קונט ב־103fm לשיחה מרתקת על פרסום, תרבות ואלוהים.
ורדה פתחה: "אני לא יודעת אם להתחיל מזה שכתבת ספר 'בראשית היה המיתוס', או מזה שאתה היית הבעלים של חברת פרסום שהשפיעה על התרבות שלנו בצורה עצומה".
ורשבסקי השיב: "אכן כן. החברה שלנו היום, בלי לפרסם אותה כמובן, מובילה בשוק – אדלר חומסקי & ורשבסקי. היא קיימת מימי התחלתי – שזה 1957".
בהמשך הסביר את תפיסתו על מותגים: "כדאי ללכת אחורנית, עוד לפני הספירה. כשאפלטון הכריז שהמיתוס זה צורך קיומי של האדם. בן אדם חייב סיפור. עד היום כולם נלחמים על הנרטיב שלהם, ומותג טוב הוא מותג שמאחוריו יש מיתוס. כשכתבתי את 'בראשית היה המיתוס', למעשה התחלתי באגדה הודית על להקת קופים שחיפשה מסתור לילה בערב... ייתכן שבאותו רגע, כשהקוף הציץ בשקיעה, ניצת הניצוץ האנושי הראשון – וזה קריאייטיב. אבל כל הספר בנוי הרבה מאוד על התנ"ך, שזה אהבת חיי. אני לא דתי היום, אבל התנ"ך בשבילי זו תרבות שעליה אנו משנעים את כל המיתוסים שלנו".
ורדה הקשתה: "הפכת את אלוהים למותג".
ורשבסקי השיב: "כילד הייתי מבקר בבתי כנסת בירושלים. תמיד שמתי לב שכשהחזן עולה להתפלל כתוב לפניו כאילו אזהרה – 'דע לפני מי אתה עומד'. היום כפרסומאי אני מבין איזה כוח גדול יש בארבע המילים האלה. אלוהים זה דבר – לא רואים אותו, לא שומעים אותו, אי אפשר לגעת בו. האם הוא קיים בכלל? תמיד יש שאלות קשות... לימים, כשהתארחתי אצל דב אלבוים ב'מקבלים שבת', הוא שאל אותי: 'איך היית ממתג את אלוהים?'. נבהלתי. נזכרתי בבני פנחס הכהן... אמרתי לעצמי: כדאי לי בכלל לפתוח את הפה? איך אפשר למתג את אלוהים? ובספר הזה שמתי תמונה של שני שרפים, אחד שחור ואחד לבן, ואמרתי – הנה, זהו אלוהים. אי אפשר לראות אותו, אי אפשר לשמוע אותו".
לדבריו, גם השפה מוכיחה את כוחו של המותג: "כל תתי המותגים סביב האלוהים – אדושם, הקדוש ברוך הוא, מלך המלכים, אדון עולם – הכול מסביב, בלי לנקוב בשם אלוהים. ויש ארבע אותיות שאנשים דתיים אפילו מפחדים להעלות על שפתיהם. זה מראה איזה מותג גדול וחזק זה – מעל כל המותגים האחרים".
ורדה הוסיפה: "לא רק זה, צירפת לאלוהים כמותג את 'שמע ישראל אדוני אלוהינו אדוני אחד'".
ורשבסקי: "בוודאי. המזוזה שנמצאת כמעט על כל משקוף בישראל – גם אצל אנשים שלא מאמינים – קובעים אותה ליתר ביטחון. אני חושב שהמזוזה היא כמעט הלוגו של אלוהים. אנשים יוצאים או נכנסים לבית ומנשקים אותה באופן אוטומטי. ובמזוזה כתוב: 'ואהבת את אדוני אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך'. ואני, כנער, התקוממתי: איך אני יכול לאהוב מישהו שאני לא מכיר, לא רואה, לא שומע? הייתי היחידי במאה שערים שלא נישק את המזוזה".
על ילדותו סיפר: "הייתי ילד רע. היה לי סבא גברתן, קצת אלים. כשהיה פוגש אותי ברחוב היה עוצר אותי בלי שלום, אומר בציווי: 'שמע ישראל!'. הייתי צריך לעמוד, לכסות את העיניים ולקרוא עד שהוא היה בא על סיפוקו. בסוף היה זורק לי: 'שלא אתפוס אותך בלי כיסוי ראש, אחרת אוריד לך את הראש'. ואני האמנתי לו, ופחדתי ממנו".
"ב־1979 הבאתי ארצה את חברת הפרסום הגדולה בעולם אז"
בראיון חזר ורשבסקי גם אל תחום הפרסום: "למזלי, ב־1979 הבאתי ארצה את חברת הפרסום הגדולה בעולם אז, גריי. לימים נכנסתי לשותפות עם ראובן אדלר ואייל חומסקי, ואז החברה נקראה אדלר חומסקי & ורשבסקי גריי".
על ההצלחה של רשת Yellow סיפר: "הייתי פרסומאי של פז. יום אחד ראיתי בתחנה עובד שמוכר תפוזים. אמרתי – יש פה אפשרות למכור מצרכים בתחנות הדלק. פניתי לגולדסטאר והצעתי לעשות שישייה מיוחדת לשים בתחנות עם הסלוגן: 'קח הביתה שישייה וסע לשלום'. זה התחיל לעבוד. אחר כך חשבנו לפתוח חנויות בתחנות – בהתחלה אמרו שאין סיכוי שאנשים יקנו אוכל ליד ריח בנזין. ובכל זאת פתחנו את התחנה הראשונה, קראתי לה אז 'פזנון'. משם זה התגלגל ל־'Yellow'".
