החיים לצד פוסט טראומה
מיכל שרגא, שאולי הרציק פז, עו"ס טל חוברה ומ', לוחם ומפקד מ־669, בשיחה מרתקת על צמיחה גם במצבים של PTSD • פרק 11
מתחילת המלחמה, הצטרפו למצבת הישראלים המוגדרים כפוסט טראומתיים הרבה מאוד צעירים וצעירות, מבוגרים ומבוגרות. כיצד מתמודדים עם תסמיני הטראומה הקשים, המלווים את המתמודדים גם שנים אחרי? בפרק ה־11 בפודקאסט 'להתחיל מחדש', הסבירו מיכל שרגא ושאולי הרציק פז כיצד ניתן להתחיל מחדש, למרות הכל.
"מאחורי כל חייל שאנו רואים, לוחם שלחם במלחמה הזו, מאחורי כל מדים, כל גבורה שאנו שומעים עליה, יש חוויות קשות שנצרבו בגוף ובנפש", פתחה מיכל. "היום אנו רוצים להקדיש זמן לפצעים שלפעמים מאוד קשה לשאת אותם. למרות שמסתובבים בקרבינו עשרות אלפי חיילים, שבנפש צרוב הקושי הזה. אנו ננסה היום קצת לפצח לא רק את נושא הטראומה, אלא בעיקר את הנושא של צמיחה פוסט-טראומטית. איך אנו לוקחים את הרגע הכי קשה ויוצקים לתוכו משמעות חדשה, התחדשות, מצב שבו מתוך אירוע קשה אנו צומחים ממנו".
בתגובה, הוסיף שאולי: "נסתכל על הדוגמא של שורד השבי אלי שרעבי. הוא דוגמא מצוינת לצמיחה פוסט-טראומטית. הוא עבר דברים מאוד קשים, מזעזעים, אבל יצא משם עם תעצומות נפש. הוא בוחר לתמוך במשפחות והחטופים שנשארו. יוצא למסע עולמי כדי לראות איך משחררים ואיך תומכים בשחרור של חטופים נוספים. הוא בוחר באהבה למרות שאשתו נרצחה. הוא בוחר לא לוותר על האהבה. הצמיחה הפוסט-טראומתית, זה לשים את הדגש על דברים הבאמת משמעותיים בחיים: אהבה, תמיכה, עזרה, חמלה, להבין שהחיים קצרים, ושאם נתקלתי בקושי מאוד גדול יש לי תפקיד פי שבעתיים להביא את כל האיכויות שלי כדי לרפא את הפצע, להיות שם לעזר, וכשאני בוחר לצמוח ולהתחבר למשאבים האלה, אני מתחבר לתעצומות הנפש שלי ואני צומח מתוך הקושי".
סרן (מיל') טל חוברה, עובדת סוציאלית קלינית, הצטרפה לשיחה וסיפרה על ניסיונה בנושא: "ממה שאני פגשתי, אני חושבת שאחד הדברים הכי מרכזיים שהיו בשדה זו חוויית הזרות, שאף אחד לא יכול להבין אותי באמת, מה עברתי, אף אחד לא חווה בדיוק מה שאני מרגיש, רואה, חושב, וחווה בגוף. אז חווית הבדידות הייתה מאוד משמעותית, וגם תחושת השקיפות. בסוף יש המון מעברים. בין הבית למילואים. בין הבית לחברים ביחידה, בשטח, ויש פער נורא גדול שנוצר בין המרחבים. אני חושבת שאחד הדברים שהטראומה הכי מתנקזת אליהן, אלה מערכות היחסים. מערכת היחסים ביני לבין המפקד שלי, ביני לחבריי לצוות, אולי גם ביני לבין עצמי. פתאום יש משברי זהות מאוד עמוקים שקורים. פציעות מוסריות".
מ', לוחם ומפקד ב־669, שיתף גם הוא מחוויותיו. "השתחררתי מהצבא לפני חצי שנה", תיאר. "התפקיד שלי כשהתחררתי היה גם לוחם וגם מפקד חוליה. כל המשימות שיש ביחידת 669. מבצעים. תמרונים. כל המטרה שלנו זה להיות כמה שיותר קרובים לאיזורים המסוכנים בהם יש סיכוי לפצועים. התפקיד שלנו זה להחזיר את החיילים הפצועים הביתה. כל מהות היחידה שלנו זה להגיע לטראומות. לאירועים הקשים. בין אם זה ב־7 באוקטובר שהייתי בכוננות באותו היום. תמרון בעזה תמיד איפה שאנחנו מגיעים יש אירוע קשה. עברתי סוג של הרבה טראומות. בין אם זה לפנות פצועים שאני מכיר, או לא להצליח להציל פצועים, או כל היום הזה של 7 באוקטובר. הטראומה שמלווה אותי הכי הרבה ביום-יום זה אובדן של חברים, ואובדן של חבר ספציפי, אסף מסטר, שהיה חבר מאוד קרוב שלי".
"אני תמיד תפסתי מעצמי בן אדם מודע", הודה. "בסדנה הזאת הבנתי כמה עוד יש לדעת ולהתפתח בעולם הזה. יצאתי מהסדנה הרבה יותר מודע ממה שהייתי. היום מה שאני עושה כצמיחה מהטראומה זה הרצאות על הסיפור שלי מהמלחמה. בנוסף, בהרצאות עצמן אני מגייס כסף לטובת ההנצחה של אסף. אני מאמין שאלה שנפלו היו ממשיכים לעשות טוב, ואני ממשיך את הדרך שלהם. בעצם איפה שעשינו שנת שירות, אנו מקימים מרחב חינוכי. יהיו בו מתקני כושר קרבי לפתח משמעת עצמית. ופינות ישיבה מיוחדות שנותנות משהו בהשראת אסף, רגע של שיח אמיתי וכנה בגובה העיניים. ומעבר לזה, אנו עושים פרויקט שנתי של לעזור לחבר'ה האלה להתגייס בתחושת הצלחה".
