אימו של עינבר שנהרג מירי דו"צ פנתה למשפחת היורה: "תעזרו לבנכם לשחרר את האשמה"
לירון קב, אימו של סמל ראשון עינבר אברהם קב ז"ל, פנתה בבקשה חריגה למשפחת חברו לנשק של בנה: "שמישהו יעזור לבחור הזה"
אתמול התקיימה הלוויתו של סמ"ר עינבר אברהם קב ז"ל שנפל בפיגוע ביום ראשון בצומת ג'ית. לירון קב, אימו של סמ"ר עינבר ז"ל, סיפרה על דמותו, התייחסה לנסיבות נפילתו ומסרה פנייה קשה ומרגשת למשפחתו של היורה בבנה.
"פחדתי נורא מדו"צים, זה קרה", אמרה, "מה יש לי לעשות עם זה? חוץ מלחבק את המשפחה של החייל הזה ואת החייל הזה ולהודות לכל הצוות שלו ולכל החיילים במדינה שלנו שיוצאים ומגינים עלינו ולהגיד להם תודה. אם קורות טעויות, זו לא הכוונה שלהם, הם לא רוצים".
"אני רוצה לפנות למשפחה של החבר (מי שירה בו) של עינבר, שאני כאימא לאימא, כאימא לאבא - בבקשה תעזרו לבן שלכם לשחרר את האשמה, תעזרו לו. אני לא רוצה שהוא יחיה עם אשמה, אני רוצה שהוא יחיה. גם ככה כל הסחל'ה והקושי הכל כך גדול. על חרב אנחנו, אז איפה שאפשר לחיות, בבקשה שמישהו יעזור לבחור הזה לשחרר את האשמה ולחיות ולהגיד 'אני עשיתי את זה מתוך כוונה לשמור על הבן שלך'", הבהירה.
היא ציינה כי "ממה שהבנתי, הבן שלי בחר לצאת מהאוטו ולעצור את המשאית. המשאית באה ודרסה אותו, היה ניסיון התקוטטות כזה. הבחור שישב ליד עינבר מכוחותינו, אש כוחותינו זה חבר טוב של עינבר שלי, הוא גיבה אותו".
"ניחן באיכויות וכריזמה ייחודיים רק לו"
במהלך השיחה הספידה קב את בנה וסיפרה על אודותיו: "עינבר העכשווי, יש לו גלגולים במסעו בחיים. משהו שהלך איתו כחוט השנים זה האכפתיות הגדולה שלו, הרגישות והחדות המאוד גדולים שלו, האהבה שלו לאדם. הנתינה האין־סופית שלו, הוא כל הזמן היה מרוכז בלתת ולתת, ממש כמעיין המתגבר עם חיוך מדהים, שובבות מדהימה, הוא ניחן באיכויות וכריזמה ייחודיים רק לו. הוא מגנט אליו והדביק אנשים, הוא בטבעיות שלו ככה, כל הזמן דאג לתת".
על שירותו בעת המלחמה אמרה: "אנחנו גרנו בלוטם, לפני שלוש שנים התגרשנו והילדים עברו איתי למצפה אביב. מקום מאוד יפה. הוא עבר את כל הזוועות של ה-7 באוקטובר, הוא היה בהכשרה שלו באוקטובר בחברון והכניסו אותם לעזה. הם היו המון זמן בעזה, כמה חודשים, עברו ללבנון ואז לסוריה".
"משהו קרה לעינבר בשנתיים האחרונות - כמו אדון העולם, הוא לקח את העולם לידיים שלו"
עוד התייחסה לירון להיכרות הקרובה של המשפחה ושל עינבר עם משפחתו של החטוף תמיר נמרודי. "הוא הכיר את תמיר נמרודי מהילדות. גרנו ביחד, הם חברים מהיישוב של אבא של עינבר. התחברנו, היה בינינו חיבור. הם עברו כמשפחה ליישוב שנקרא נירית מאחורי כפר סבא. גדלנו כולם במושב שנקרא חמד ואז עברנו לנירית. היה צריך לצאת מחמד כדי לחזור לשורשים".
לאחר מכן נזכרה בהשתלשלות האירועים מ-7 באוקטובר: "ביום הראשון ב-7 באוקטובר הוא התקשר אליי ואמר לי: 'אני מבקש שתתקשרי לחרות ותבדקי מה איתה'. אמרתי לעצמי: 'איך אני הולכת לעשות את זה?'. לא רציתי, אם זה לא היה נכון? הוא כל הזמן שאל: 'מה קורה? אם יש משהו חדש?'. זה נתן לו את הכוח להיכנס לשם ברבאק".
עוד הוסיפה על השינוי שחל בבנה בעקבות הלחימה הרציפה: "ממה שאני יודעת מההיכרות שלי עם עינבר, משהו קרה לו בשנתיים האחרונות, היה משהו שהוא פחות רואה, הוא היה כמו אדון העולם, לקח את העולם לידיים שלו, המון כוח. הוא אמר: 'אני נכנס בהם'. אמרתי לו: 'אני מבקשת שלא תעשה את זה בצורה כזו. אני מזכירה שאתה צריך לשמור על עצמך'. הוא השיב לי: 'אני לא מפחד מהמוות – את לא שם ואת לא יודעת מה קורה'. הוא לקח את העניינים לידיים. זו הייתה הדרך שלו".
