"כל רגע היה חרדה למדינה, לקיום שלנו"
ד''ר יורם קליין, מנהל היחידה לטראומה וכירורגיה קריטית בבית החולים שיבא נזכר ברגעי האימה של 7 באוקטובר: "רגשית זה היה אירוע קיצון"
ד''ר יורם קליין, מנהל היחידה לטראומה וכירורגיה קריטית בבית החולים 'שיבא', שוחח עם ברק סרי ב-103fm במלאות שנתיים למלחמת 7 באוקטובר. הוא סיפר על רגעי המצוקה עם פרוץ המלחמה, ועל ימים קשים שעברו עליו ועל חבריו בשנתיים האחרונות.
בפתח השיחה הודה לו סרי על מסירותו למען הפצועים. הוא סירב לקבל את המחמאה. "התודה היחידה מגיעה למשפחות ולפצועים. הלוחמים האלה יצאו באופן אישי להגן על הילדים שלי, אז אני חייב להם תודה ולמי שגידל אותם", אמר.
"זאת הייתה רכבת הרים מטורפת", סיכם ד"ר קליין את השנתיים האחרונות. "אם מישהו היה כותב על זה תסריט, אף אחד לא היה מאמין לו. הנושא המקצועי לא היה חדש לי, הגעתי מבושל לאירוע. אבל רגשית זה היה אירוע קיצון, ואין מה להשוות אותו לכלום".
"זאת המלחמה הראשונה שהורים של פצועים הם בגילי, והילדים שלי איבדו חברים. זו רכבת הרים מטורפת בסטטוס גבוה מאוד של אדרנלין והתרגשות", הוסיף המנהל.
כשנשאל מה היו הרגעים הקשים ביותר, נזכר קליין בכמה מרגעי המשבר הגדולים ביותר. "על הבייסליין הגדול יש פיקים". הקושי הרב ביותר היה ביום הראשון למלחמה. "כל רגע היה חרדה קיומית למדינה, לקיום שלנו".
"התעוררתי מהאזעקה, וידעתי שזאת מלחמה"
"התעוררתי מהאזעקה, וידעתי שזאת מלחמה, הייתי בטח שהתוכנית שלהם הייתה להרוות את מערכות ההגנה האווירית בטילים, וחששתי מנפגעי טילים בתל אביב", סיפר קליין. "התחלנו לקבל מידע מסורוקה וברזילי, ואז התחילו להגיע פצועים. ברגע שמתחילים פצועים אתה נכנס למוד של עבודה".
"בעשר השעות הראשונות קיבלנו 100 פצועים", גילה. "זה לא מתחיל לגרד את מה שסורוקה וברזילי חוו עם הצוותים הגיבורים שלהם בתנאים בלתי נסבלים. תל השומר הוא בעל חיים מאוד גדול עם משאבים גדולים. לא הרגשתי שזה מאתגר אותנו ברמת התשתיות".
"בשלב הזה הכאוס שאפיין מקומות אחרים, אפיין גם את מערכת הבריאות", הודה מנהל המחלקה. "היית יכול להחליט מה שאתה רוצה. אין לך פינוי מוסק, ואמבולנסים היו צריכים לעשות הרבה סבבים, כי היו הרבה פצועים, אז הם לא הגיעו עד לתל השומר".
עם זאת הוא שיבח את הצוותים הרפואיים על עובדתם הטובה ומסירותם. "בזכות המקצועיות והמחויבות של כל הצוותים, הצליחו לעבור את זה עם מעט מאוד קטסטרופות בנות מניעה".
גם במהלך המלחמה עברו ימים קשים מאוד על בית החולים. אחד מהם כלל לא היה קשור לאויב. "הייתה תקיפה של עשרות פעילים של ארגון 'לה פמיליה' עליי אישית, כשמי שחילץ אותי מציפורניהם היו האימהות של הפצועים. היו גם פצועים שאתה נקשר אליהם ברמה של בני משפחה, ומשפחות שאתה נקשר אליהן".
את מבצע ארנון חווה ד"ר קליין באופן עוצמתי מאוד. "לקבוע את מותו של גיבור ישראל ארנון זמורה, ולצאת ולדבר עם משפחתו כשכולנו בחדר ממררים בבכי. בחוץ היו קריאות שמחה של משפחות החטופים שלא ידעו על מותו".
"כשאמרתי שיותר מטורף מזה לא יכול להיות, הגיע אליי המחבל"
גם ליל הטילים האיראניים השני באוקטובר שעבר היה קשה. "בפיגוע שהיה בליל הטילים האיראנים, היו 8 הרוגים ביפו, והתחלנו לטפל בפצועה הקשה ביותר, היא עצמה ערבייה. באתי לדבר עם אבא שלה, והוא ביקש ממני להודיע לאח שלה שהוא לוחם על סטי"ל. כשאמרתי שיותר מטורף מזה לא יכול להיות, הגיע אליי המחבל, והייתי צריך לטפל בו".
