איתמר שגיב, במאי הסרט 'עד השם האחרון', שוחח עם איריס קול ב-103fm על הסיפורים של האנשים שניצבו בחזית המשימה ב-7 באוקטובר, "לזהות ולהביא לקבורה 1215 אנשים שנרצחו בבוקר אחד". איריס שיתפה: "הסרט מספר את המהות של להיות יהודי-ישראלי. בישראל אין קבורת אחים, אין כזה דבר, לכן זה מספר את הייחודיות שלנו".
בפתח הדברים, אמרה איריס: "הסרט מספר על האופן של הטיפול בחללים. היו כמויות בלתי נתפסות של חללים. המדינה לא ציפתה ולא ערוכה לאירוע כזה", סיפרה והמשיכה: "אם אצלנו חלק מהערכים הם לאתר ולמצוא את השם ולהביא לקבורה, אז ב-9\11 נשארו עד היום 1500 נעדרים, שכנראה קבורים בקבורת אחים. בישראל אין קבורת אחים, אין כזה דבר. לכן זה מספר את הייחודיות שלנו".
לדברי שגיב, "אני בא לספר את סיפור המבצע הענק, לזהות ולהביא לקבורה 1215 אנשים שנרצחו בבוקר אחד. זה מבצע שאף אחד לא היה ערוך אליו. וזה היה מבצע ענק שבראשו עמדה הרבנות הצבאית. המדינה והחיל נזרקו לאירוע. זה היה מבצע שהייתה בו הירואיות שקטה, שלאט לאט נחשפתי אליה, והיא מאוד משכה אותי. זו הירואיות אחרת, לא של מבצע אנטבה".
בהמשך השיחה, שיתף כי "בתור יוצר הייתה לי קרקע פורייה. מה שאני מחפש זה קונפליקט, וככל שהוא יותר מורכב - יותר מעניין לעבוד איתו. היו פה קונפליקטים לא בין טוב לרע, אני אפילו לא יודע להסביר את זה". שגיב הסביר וסיפר על קטע מהסרט בו "הייתה להם משאית של קירור והם סיימו להעמיס אותה. הרצפה מלאה בגופות, ומה הוא עושה עכשיו? הוא משלח את המשאית כמו שהיא, מבלי לדעת מתי תבוא נוספת, או שהוא מתחיל לחוות חוויות של זונדרקומנדו ולערום גופות אחת על השנייה?".