גילנות, יותר נפוץ משחשבתם
מתי בפעם האחרונה דיברתם יותר לאט לאנשים מבוגרים? • אורי גוטליב ואדווה הראל, סמנכ"לית שירות ושיווק ב'בית בלב', על התופעה והפתרונות • פרק 03
רבים מאיתנו היינו שם, גם אם אנחנו מעדיפים לא להודות בכך - גם בראשנו חלפה המחשבה שאדם מבוגר מאיתנו מבין פחות, ויכול להיות שבעקבות כך התייחסנו אליו קצת אחרת. זה נקרא גילנות, ומדובר בתופעה נפוצה ממה שחשבתם. למה היא מתרחשת? מה ניתן לעשות אם אדם לצדנו חווה גילנות, ויותר מכך - מה עלינו לעשות אם אנחנו מתייחסים באופן שונה לאנשים מבוגרים מבלי לשים לב? בפרק השלישי בפודקאסט 'מפגשים מהסוג השלישי' בהגשת אורי גוטליב, אירח גוטליב את אדווה הראל, סמנכ"לית שירות ושיווק ב'בית בלב', ויחד שוחחו השניים על הגילנות הרווחת, ועל הדרך בה ניתן לתקן את התופעה ולהעניק ביטחון ועצמאות לציבור המבוגר.
"עד שאתה לא מגיע לגיל זקנה, אתה מעדיף שלא להתעסק ולחשוב על הגיל הזה", אמרה אדווה תחילה. "גיליתי עולם חדש, מלא חוכמה ועניין ב'בית בלב', וככל שהעמקתי, גיליתי דברים חדשים. גילנות זה אחד מהם, וזו אפליה שמבוססת על גיל בלבד. יש כמה סוגי גילנות. גילנות חיצונית למשל זה להגיד לבן משפחה 'עזוב, אל תתעסק בזה', או 'עזוב, אני אגיע ואסדר את זה אחר כך'. סוג נוסף הוא גילנות סמויה, שבה אתה יכול יותר להתקרב לאדם מבוגר ולדבר בקול רם יותר, אתה בעצמך נותן לו ככה תחושה שהוא צריך איזשהו יחס מיוחד. יש גם מקרים של גילנות אישית, זה הכי גרוע - כשאומרים למישהו שהוא לא מספיק טוב בגלל הגיל שלו זה מחלחל. לכל אדם שיש לו ערכים טובים יש חלק במושג הזה. אני עושה את זה מתוך דאגה, וכך גם אנשים שנוהגים בגילנות כלפי מבוגרים".
"המדינה צריכה לתת לאדם את האפשרות להחליט על גורלו"
עוד הוסיפה: "כשאומרים לאנשים בגיל 67 בעבודה שהגיע הזמן לפרוש, יש פה בעיה מאוד גדולה. היום אנשים בני 70 עושים הכל, הם טסים לחו"ל ומובילים את המשפחה, ולבוא לאדם כזה ולהגיד לו שהגיע הזמן לפרוש זה לעשות עוול. מנגד, יש אנשים שזה מאוד מתאים להם. המדינה צריכה לתת לאדם את האפשרות להחליט על גורלו בהתאם ליכולות שלו. מבחינתנו האנשים שגרים אצלנו, הם דיירים שלנו, הם לא זקנים, הם בני אדם עם רצונות ושאיפות. אחד החסמים בדיור מוגן הוא לאבד את האוטונומיה וזה משהו שאנחנו שומרים עליו בדיור המוגן, חשוב לנו שאדם ינהל את חייו ויהיה אחראי על הבחירות שלו. אתה בוחר את הבחירות שלך, וגם אם יש קושי יש צוות מקצועי שעוזר. זה הרבה יותר נוח כשאתה יורד למטה ורואה אנשים שדומים לך, החיים של האנשים מלאים".
לטענתה של אדווה הראל, השינוי ביחס למבוגרים צריך להתבצע מתוך המערכת. "למה אין סדנה על גילנות ועל איך להתייחס לאנשים מבוגרים?", תהתה. "השינוי צריך להתחיל במערכת החינוך מתוך ההבנה שבשנים הבאות מספר האנשים המבוגרים רק ילך ויגדל ואם אנחנו לא רוצים שהם יהיו נטל חשוב בנושא הזה. מערכת הבריאות חוטאת ולא בכוונה רעה בעבודה שלה עם מבוגרים, חשוב תמיד לאפשר בחירה למבוגרים. תנסה לחשוב כשאתה הולך עם אמא שלך לרופא והיא הביאה אותך כי היא רוצה להתייעץ איתך ובסוף הרופא מדבר רק איתך, כאילו היא לא בחדר בכלל. חשוב לוודא מה האדם המבוגר מעדיף, לשאול אותו. מה שמוביל את הארגון שלנו זה ערכים, להיות אנושיים, וכך אנחנו רואים את הדיירים שלנו. כשאתה רואה אדם מבוגר שקשה לו, תזכור שלפני זה הוא היה אדם פעיל ויצרני ושהיו לו חיים שלמים".
