המאזינה שיתפה על הבעיות והאתגרים הרגשיים של הנכדה שלה, שסובלת מבעיית ויסות רגשי.
המאזינה שיתפה: "אני יותר מ-38 שנה בעבודה סוציאלית, מתינוקות ואז קשישים, ויש לי קצת ידע על בעיות קשב וריכוז. בכל זאת אני רואה ויורדות לי דמעות לפעמים, שכל הילדים של הבת שלי אובחנו עם בעיות קשב וריכוז", עוד הוסיפה: "אחד היפראקטיבי, ולמרות הגיל שלו הוא מקבל רטלין, אחרת זו בעיה קשה. השלישית אני יודעת שהיא אוחבנה עם בעיית ויסות רגשי, ולא ידעתי שגם היא אובחנה עם ADHD והקטנה קטנה מיד. רציתי לשאול בעיקר לגבי הויסות הרגשי, כשילדה שמאובחנת עם ויסות רגשי ונוטה לבכות ומדביקים לה סטיגמה של 'הבכיינית', למשל במשפחה, זה עושה את זה יותר גרוע נכון?".
דליות ענתה למאזינה: "זה עושה את זה יותר גרוע. אספר לך סיפור שהפצתי ברשתות שלי. יום אחד לפני הרבה שנים, וגם לי יש נכדים כאלה ואני התחתנתי עם חתול בשק. התחתנתי עם גבר שמבחינתי היה הרפתקן, מורה ומיוחד שלא לדבר על שרמטי עם לב זהב. אז לא היו דבר כזה אבחנות של הפרעת קשב, ו-2 מתוך 4 ילדיי עם הפרעת קשב, אחד עם היפרקטיביות ואחת בלי. גם אז לא היו אבחנות לדבר הזה, ואת רק יודעת שהילדים תקועים באיזשהו אופן ואתה לא יודעת למה".
"אני מחזירה את הנכד מחוג לבית הוריו, הוא יושב אחורנית חגור, ילד צעיר בכיתה א'. הוא אומר לי 'סבתא אתה יודעת שהילדים בכיתה קוראים לי תינוק'. שאלתי אותו 'למה מאמי, אתה פחות או יותר באותו גיל כמו כולם'", סיפרה דליות, והוסיפה: "הוא ענה לי שזה בגלל שהוא נמוך, אז מה אני אגיד לילד שהוא גבוה? הוא נמוך, אז אמרתי לו 'מה אתה עוד חוץ מנמוך?'. הוא אמר שהוא טוב בחשבון, הוא מטפס גבוה והוא זריז".
בהמשך שיתפה בהקשר לסיפור: "נזכרתי בסיפור, כי מאיפה הוא ידע להגיד לי את זה? כששואלים ילד 'מה אתה חוץ מ...' או 'מי אתה' - הוא יגיד 'אני אלוף או ביישן' או 'אני בכיינית' - הוא יגיד את התוויות שאנחנו שמנו עליו. הילדה הזו תסתובב בעולם, גם כאישה בת 24 וגם בת 44, בידיעה שהיא בכיינית".