"אם חשבתי שאני מצליחה לפנות אליו, אני מרגישה את זה פחות"
המאזינה על בנה בן ה-10 שמאתגר את הגבולות, מקשיב פחות ופחות ונושא רווח מההתנהגות השלילית • מה המליצה דליות?
המאזינה שיתפה בחשש לסמכות ההורית ההולכת ונפגעת מול בנה בן ה-10 עם צרכים מיוחדים שככל שעובר הזמן מקשיב לה פחות ופחות.
"רציתי להתייעץ, יש לנו 2 ילדים - ילד בן 10 עם צרכים מיוחדים מורכבים ואחות קטנה בת 5. מדובר בבעיות קוגנטיביות משולבות עם פיזיולוגיות. בשנים האחרונות אני מרגישה אותו, בעיקר בפן ההתנהגותי, יוצא מכלל שליטה. בעיקר ליד אבא שלו, שם הוא מרגיש כנראה שאפשר להתפנק. זה תופס אותנו בין עם ברגעים מסוימים בבית, אם הוא לא מקבל משהו או בחוץ יכול להתחיל השתטח ולהרביץ לעצמו. אם פעם חשבתי שאני מצליחה איכשהו לפנות אליו ולדבר איתו ולהסביר, ואני קצת קשוחה, עכשיו אני מרגישה את זה פחות ופחות, בעיקר כי אבא שלו מעורב בתמונה".
מיכל ענתה: "אני אתן לך רקע ואדבר איתך על הנוסחה וההסתכלות מלמעלה, ואחר קצת תצטרכי לצקת מלמעלה את הקשיים. עצם זה שאת אומרת שזה בעיקר עם אבא שלו, זה כן מראה לי שאני יכולה לעבוד איתך על הקטע הקוגנטיבי. המנדט שלי הוא מה שאנחנו קוראים לו קוגנטיבי־התנהגותי. אנחנו עושים דברים, מספיק זמן אותו דבר עם אותה תקיפות, ולא תוקפנות, עם אותה אסרטיביות וכוונה - 'אני לא חוזרת בי' או נבהלת מבכי או התנהגות - אלא מלמדת את הילד. כלומר עד הרגע שהוא יקלוט או לא יקלוט שכדאי לו לשתף איתי פעולה"
עוד הוסיפה: "צריכים להבין שברגע שמישהו, אמא אומרת או אבא אומר לי, ואם זה קורה במיוחד שאבא נכנס הבית או קורה בעיקר ליד בעלי - זה אומר ששם הילד מרשה לעצמו. הילד עושה את זה כי הוא נושא סוג של רווח, וכשאני אומרת רווח אני לא מדברת על רווח חיובי כמו מתנה או חטיף ופרס. אני מדברת על משהו קיומי, והמשהו הזה יושב על האספקט הפסיכולוגי, כלומר 'אני מנצח ומכניע אותם'".
