מניסיון חיים קשה לשיטת טיפול פורצת דרך

מזית רפמן נדב, מטפלת רגשית, על רגע השבר: "הגעתי למצב שאמרתי, 'אני אמשיך לסבול כל החיים ככה? אני לא רוצה את זה'"

מזית רפמן נדב, מטפלת רגשית המתמחה בהתמודדות עם חרדות, טראומות, פחדים, לחצים ומחסומים רגשיים, שיתפה בריאיון ב-103fm במסע האישי שהוביל אותה לפיתוח שיטת טיפול ייחודית. "אני 14 שנה בתחום, ובעקבות משברים אישיים שלי שחוויתי לפני 11 שנים פיתחתי שיטת טיפול", סיפרה נדב.

היא הסבירה כי "משברים במרכאות" אלו היו חרדות, טראומות, פוסט-טראומה ודיכאון שחוותה לפני כ-15 שנה. "כל המקומות האלו הביאו אותי למחשבות טורדניות שהובילו אותי לניסיון ליטול את חיי ביום בהיר אחד", אמרה. "אתה מרגיש שאתה לא יכול לשאת את זה יותר – את הכאב הזה, את הסבל הזה... אתה לא רואה שום פתרון או דרך לצאת מזה. אתה מגיע למצב שאתה אומר: 'אני אמשיך לסבול כל החיים ככה? אני לא רוצה את זה'".

המחשבה שהצילה והמאבק על החיים

נדב תיארה את הרגע הדרמטי שבו החליטה ליטול את חייה, כשהיא מותירה מכתב לבני משפחתה. ואז הגיע רגע המפנה. "באותו רגע שניסיתי ליטול את חיי היו לי שתי מחשבות. האחת שאומרת לי: 'תסיימי עם הסבל הזה, די! את כבר לא יכולה, הגעת לתחתית'. והמחשבה השנייה שהצילה אותי: 'אבא שלך יהיה מאוכזב ממך'."

אותה מחשבה גרמה לה לברוח מהמקלחת, "יצאתי והתפרקתי על הרצפה. החלטתי שאני נלחמת על החיים שלי ומנצחת אותם". לאחר מכן, החל המאבק האמיתי: "קולגות בתחום רצו לטפל בי, אמרו לי: 'אין לך סיכוי, יש לך סיכוי להיות מאושפזת במחלקות.' שם לא הייתה הבנה, אבל אמרתי: 'זה בסדר, אני אסתדר.' עוד לא הבנתי שאני אטפל בעצמי".

את הכוח למאבק שאבה מזית מדמות אביה המנוח. היא סיפרה כיצד עלתה לקברו: "שם הבטחתי לו שפעם הבאה שאעלה לקבר שלו אני אהיה גרסה משופרת יותר ממה שהייתי כשהוא עוד הילל ושיבח אותי. נדרתי נדר על הקבר וידעתי שאני עם הפנים קדימה".

בהמשך, מזית נדב אישרה כי "חד-משמעית" כולנו חווים טראומה ופחדים עמוקים, שנובעים בין היתר מההלם שאף אחד לא האמין שאירועים כאלה יתרחשו. היא ציינה כי המדינה עברה במהירות ממצב של חרדות ל"מדינה בטראומה", כתוצאה ישירה מחשיפה לסרטונים ולחדשות, והדגישה שההשלכות מגיעות לכולם: "אין מישהו חסין לזה". לדבריה, טריגרים יכולים להופיע גם שנים לאחר אירוע, כשהם מגיעים דווקא "כשאנחנו במקום טוב בחיים". המפתח להתמודדות הוא ניסיון להבין את מקור ההתקף החרדה, כיצד הוא יושב ועל מה הוא יושב, כאשר לעיתים אלו "דברים קטנים שאתה לא נותן להם משמעות, והוא זה שהצית את הכול".

הפרויקט שמטפל בטראומות של הלוחמים

לקראת סוף התוכנית, עבר הדיון להתמודדותם הקשה של חיילים המשתחררים מהלחימה ומתמודדים עם טראומות המלחמה. השאלה המרכזית הייתה כיצד חוזרים לחיים ומתגברים על הכאב הרגשי. המטפלת הרגשית מזית נדב הבהירה כי כדי שחיילים יחזרו לחיים, עליהם "לדבר את הכאב ואת המראות שראו", ודרשה מענה מיידי: "גם כשהיו צריכים להיכנס בחזרה ללחימה ולא היה להם מענה, חייבים את המענה הזה. אתה לא יכול להכניס חיילים להילחם למעננו ובשבילנו בלי כלים ובלי איש מקצוע שצמוד אליהם".

מתוך ההבנה הזו, הקימה נדב פרויקט מיוחד לחיילים שספגו טראומה. הפרויקט החל לאחר פנייה דרמטית מרשתות חברתיות: "בתחילת המלחמה הקמתי פרויקט לחיילים שהתחיל מהודעה של אמא שפנתה אליי שהבן שלה חזר הביתה לשבת והסתגר בחדר, לא הבינה מה קורה, לא רצה לאכול ולא רצה להיפגש עם חברים. היא פנתה ברשתות וביקשה: 'תצילי לי את הילד'". נדב סיפרה כי החייל סירב לדבר ואמר שהכול בסדר, אך לאחר מאמצים, לבסוף הסכים לתקשר. משם קם הפרויקט, משום שהחייל "סיפר דברים שאנחנו בחדשות לא רואים, לא שומעים ולא יודעים".

בהמשך שיתפה האם את נדב כי בנה "ניצל בנס כי חטף התקף חרדה בזמן לחימה. הוא היה צריך לתפעל את הנשק ולא הצליח". בכך, הדגישה את הסכנה המוחשית הכרוכה בהזנחת הפן הנפשי של הלוחמים.