745 ימים, 16 חללים חטופים עדיין בעזה, המשפחות מחכות, עד החטוף האחרון. בינתיים, שורדי הנובה במאבק הישרדות. החזיקו, משכו כמה שאפשר, אבל הכיסים התרוקנו מזמן, שלא לדבר על הנפש הפצועה שלא יכולה להגליד גם אחרי שנתיים.
אין יותר טיפולים ממומנים, ומי שמעז לטוס לחו"ל וממש לא משנה למה, מאבד אחוזי נכות; וכמובן שלא כולם על 100%. אתמול בדיון בכנסת בעיניינם של השורדים, סיפרה אמא של אחד מהם שבביטוח הלאומי שם ניקבעים אחוזי הנכות בכל חצי שנה, נאמר לו, ציטוט:"אם טסת לחו"ל, אתה בסדר". ומיד אחוזי הנכות שלו צנחו מ- 50% ל- 15%. שום מענה ממוקד לא ניתן גם למשפחות השורדים, כמה שניסו, כלום לא קרה. השורדים שלא הוכרו כנכים קיבלו מענק חד-פעמי.
כאמור, אתמול עסקה וועדת הצעירים בכנסת בשורדי הנובה. לפי נתוני הביטוח הלאומי מתברר שמעט יותר מ- 3,500 מהשורדים הוכרו כנפגעי איבה, רק מחצית מהם חזרו לעבוד לתקופות קצרות בלבד, והשאר מתמודדים עדיין עם תופעות של טראומה קשה. בסופו של הדיון נציגי הביטוח הלאומי התחייבו להודיע על פרוטוקול חדש לרופאים לקביעת אחוזי הנכות.
יש שורדים שלא מסוגלים עדיין לצאת מהבית, אפילו לא לטיפולים, הבירוקרטיה מכבידה על המשפחות - רבות מהן הפסיקו לעבוד בגלל ההתגייסות לטיפול בבנות ובבנים.
חמלה לא תזיק פה בתוספת עוד סכומי כסף משמעותיים מבלי להיכנס להם לנשמה. שבעה באוקטובר 2023, לעד יזכר כאוקטובר השחור.