אימון נבחרת הנוער הוא לא חלטורה
מאמנה הבא חייב להתמיד בתפקיד עד תום חוזהו • הטור של דני דבורין
היה ברור מראש שההתאחדות לכדורגל תשחרר את גיא צרפתי מתפקידו כמאמן נבחרת נוער ב' של ישראל, לבקשתה של מכבי חיפה. אבל קשה לי להסכים עם העובדה שמאמן נבחרת הנוער מיהר לעזוב אותה.
הדברים נאמרים ונכתבים כאן מפני שלאמן את נבחרת הנוער של ישראל זו זכות, כבוד ואתגר, ולא חלטורה, הגם שאין לי ספק שצרפתי התייחס במלוא הרצינות לתפקידו בעת שאימן את הנוער. לא כל אחד יכול לאמן נוער, מפני שמאמן צעירים זקוק לסבלנות וביכולת להשפיע על חניכיו.
דעתי בנושא זה ברורה ואני מפנה אותה ישירות אל ראשי ההתאחדות לכדורגל: מהיום והלאה חובה עליה לבחון כל מועמד לתפקיד, ולבחור רק במי שהנושא בוער בעצמותיו והוא רואה באימון הנוער מטרה נעלה לאורך זמן. בינתיים התפקיד דומה יותר לתחנת ביניים, שבה עוזבים ועולים על האוטובוס הראשון שמגיע אליה.
ומכאן לעניין אחר, לא אוכל שלא להתייחס לאירועי דרבי הכדורגל שלא שוחק ואל הדרמה הגדולה והמבישה שהתחוללה השבוע באיצטדיון בלומפילד, נוכח החלטת המשטרה למנוע את קיומו, נשכחה עובדה אחת: שום משחק כדורגל בעולם לא שווה את פציעתו של ילד אחד.
לי מובן שהפציעות שקרו באיצטדיון היו גורם מרכזי בהחלטת המשטרה למנוע את המשחק שבין הפועל תל-אביב למכבי תל-אביב. כולם המתינו בגעגוע לדרבי הזה, אבל משחק כדורגל חייב להיות מקום שבטוח מכל סכנה. מקום שממנו חוזרים הביתה בריאים ומבלי להיזדקק לטיפול רפואי.
