עידו ויונתן, אחיו של אלון שמריז ז"ל שנחטף בידי החמאס, הגיעו להתארח באולפן הספורט של 103fm עם ערן זהבי, חיים רביבו ולירן שכנר.
תחילה סיפר יונתן שמריז על הקשר של האחים לכדורגל ועל החיבור למכבי תל אביב בכפר עזה: "גדלנו על כדורגל של שנות ה-90. רוב האוהדים בכפר עזה הם אוהדי מכבי תל אביב".
על הכדורגל בקיבוצים בעוטף של לפני 7 באוקטובר אמר: "היו טורנירי קיבוצים שבהם כולם מכירים את כולם".
בהמשך סיפר יונתן על החוויה שלו מהדרבי האחרון שפוצץ: "אתה מגיע לאזור האצטדיון ויש אווירה. ישבנו בבר כבר בצוהריים. כשהגענו לאצטדיון הייתה אווירה של מלחמה, שאלתי את עצמי לאיפה הגענו. הרגשתי מהמשטרה אווירה עוינת, סוסים סוגרים עליך, אתה לא מבין מה קורה".
עידו שמריז, שהגיע גם הוא למשחק, סיפר על החוויה שלו: "עוד לא הגענו לאצטדיון וישר נחשפנו לפרצופים של השוטרים ולאגרסיביות שלהם". הוא הוסיף על החיבור שלו למכבי תל אביב: "ראיתי את הזכייה בגביע בעונת 95/96 והחלטתי שאני אוהד את הקבוצה, זה היה הזיכרון הראשון שלי מהכדורגל הישראלי, שחקנים כמו איציק זוהר, אבי נימני".
יונתן המשיך וסיפר על המסעות שלהם בעולם למען השבתו של אלון ז"ל: "את הפחד איבדתי ב-7 באוקטובר. היינו בכל מיני מקומות שלא האמנו שנהיה ודיברנו עם אנשים שלא האמנו שנדבר".
בהמשך התייחס עידו לכפר עזה של לפני 7 באוקטובר: "היינו בשיא שלנו בכפר עזה. אחרי 'סיבוב' במרכז, החברים שלנו מכפר עזה רצו לחזור ולגור בקיבוץ, להשתקע ולבנות בית. אחרי ה-7 באוקטובר אני כבר לא יודע אם נחזור לעוטף 'ונרקוד על השבילים', לא יודע אם אוכל לחזור לשם, כל הצבעים של המקום הלכו ועכשיו זה משהו הרבה יותר דהוי ואפור, לא יודע אם כולם יחזור לשם".
יונתן סיפר על התחושות לאחר שחרור החטופים החיים: "אתה מרגיש קנאה בחטופים החיים ואתה גם חש שמחה מצד שני, ואתה לומד לחיות עם זה, לחבק את זה, להבין את זה, להבין שהרבה רגשות יכולים לחיות בראש שלך ולא להרגיש תחושת אשמה על זה, צריך לחבק את החיים כמו שהם".
עוד הוסיף: "אי אפשר שלא להיות שמחים עם חזרתם, היינו במאבק הזה, אנחנו קשורים למשפחות, וכשהגיע הרגע שהם שוחררו, לא ידענו איך להרגיש, זה הציף מצד אחד אבל זה גם קשה מצד שני".
יונתן סיפר בהמשך על השיחות שערך עם החטופים שחזרו: "החטופים מדברים על החוויה שלהם בזהירות, הם עברו דברים לא פשוטים, אני נזהר כשאני שואל אותם על מה שהם עברו", עידו הוסיף: "אמילי החזיקה את עצמה מאוד כלפי חוץ, היא הייתה עצובה מאוד בגלל גלי וזיו".
יונתן סיפר על החגיגות בגולים בלי אלון: "קשה לי לשמוח ב-100% בגול בלעדיו, הייתי רגיל לקפוץ איתו ביחד"
בסיום התייחס יונתן לחיבור עם המשפחות מהעוטף: "יש לנו גורל משותף, זו חוויה שעברנו ביחד, ועכשיו חווים גם כאב שאנחנו לא חיים ביחד, אנחנו מתרפקים על מקום משגשג שהפך למה שהוא הפך".