"אני רוצה להיפגש עם רה"מ, הוא מסרב"
בר גודארד, בתם של החטוף מני ושל איילת ז"ל שנרצחו ב-7 באוקטובר בבארי: "אני הפנים של הכישלון" • והוסיפה: "מבינה עכשיו את משפחת גולדין"
מני ואיילת גודארד ז"ל נרצחו ב-7 באוקטובר בקיבוץ בארי. גופתו של מני ז"ל נחטפה לרצועת עזה ועדיין לא הוחזרה. בשיחה מרגשת עם ברק סרי ואלי אוחנה, סיפרה בר גודארד, בתו של החטוף מני גודאר ז"ל, על הנסיבות הטרגיות שבהן נרצחו הוריה בקיבוץ בארי, ועל החטיפה הבלתי נתפסת של גופת אביה לעזה.
בר גודארד חשפה את הפרטים הקשים על הירצחו של אביה ועל חטיפתו: "אבא שלי נרצח בבוקר ה-7 באוקטובר בבית שלו, שלנו, בקיבוץ בארי, יחד עם אמא שלי. הם נרצחו בבית שלהם ובעצם אבא שלי נחטף מאוחר יותר מהבית שלהם. הוא כבר לא היה בחיים". לדבריה, המשפחה עודכנה במשך זמן רב על ידי הצבא שלא נחטפו מתים: "רק לאחר שלושה חודשים שהיה נעדר, קיבלנו את הבשורה שהוא נחטף לעז".
בר תיארה את מסע ההימלטות של אמה: "המחבלים שרפו את הבית של ההורים שלי והם ברחו החוצה. כשהם ברחו החוצה, אבא שלי נורה למוות בכניסה לבית. אמא שלי הייתה על הקו עם מד"א וניסתה לעשות לו החייאה". לאחר שהבינה שלא תצליח, "היא ברחה לשיחים. היינו איתה בקשר שש שעות, כשהיא מתחבאת בשיחים ומתחננת להצלה. היא לא הייתה בקרבת עין עם אבא ולא יכלה לעדכן שלקחו את הגופה שלו".
המחבלים מצאו את אמה לאחר כמעט שבע שעות של מחבוא, בסביבות הצהריים. לידה נהרג חייל משלדג בקרב קשה. "אנחנו מקבלים את הבשורה על אמא לאחר 10 ימים, ואבא נעדר ואנחנו לא מבינים איך זה יכול להיות".
בר סיפרה על אחיה הקטן, שיצא לחפש את הוריו בקיבוץ: "אנחנו ארבעה אחים, כולנו גרים בבארי. כל אחד בבית שלו. בעצם כשאנחנו מבינים שאי אפשר לצאת, אי אפשר לפתוח את דלת הממ"ד להביא מים, ממש בהישרדות. הבית של אחותי בזמן הזה עולה באש, המחבלים נכנסים גם אליה".
האח הקטן, בן 23, "שמאוד דואג להורים שלא עונים לו לטלפון, מחליט לצאת לחפש אותם. זה סיפור טרגי מאוד, כי ההורים שלי אימצו את אח שלי הקטן כשהיה בן 3. הוא כבר איבד את הוריו פעם אחת כשהוא נולד וההורים שלי אימצו אותו, והם היו בשבילו כל עולמו, הם טיפלו בו במסירות נפש. זו פעם שנייה בחיים לאבד את ההורים".
הוא הגיע לבית הבוער של הוריו: "הוא הולך לחפש אותם כשהוא לא מוכן לאבד אותם. הוא מגיע לבית של ההורים והוא לא מוצא אותם והבית עולה באש. הוא נכנס לחדר שינה שלהם ומתחבא מתחת למיטה, עד שהוא שומע את החיילים מסיירת מטכ"ל שמגיעים לאזור. הם מחלצים אותו משם." החילוץ התרחש בסביבות 4 אחר הצהריים.
"אנחנו עדיין בשבעה באוקטובר"
בר גודארד תיארה את תחושת הקיפאון של המשפחה: "ביקשנו שקודם כל יצילו חיים, אבל עכשיו, לשמחתנו שהצליחו להציל את כל החטופים, התחושה היא – נשארנו מאחור. שאנחנו לבד".
בזמן מתקפת הטרור הייתה בהיריון מתקדם: "הילדה שלי שנולדה אחרי ועוד רגע בת שנתיים, היא רצה והולכת ומדברת והיא הוכחה לזה שהזמן ממשיך. אבל עם זאת, הזמן שלנו לא המשיך, אנחנו עדיין בשבעה באוקטובר, לא חזרנו לבארי, לא חזרנו הביתה. נלחמים על להחזיר את אבא הביתה. אלה היו שנתיים מאוד קשות לכולנו".
"אני הפנים של הכישלון", הוסיפה: "אני יכולה להגיד שלמדנו את הלקח שלנו מצוק איתן, שראינו מה קרה כשאנחנו משאירים את החללים שלנו בשטח אויב. אני מסתכלת על משפחת גולדין ומבינה את מה שהם זעקו לנו כל השנים האלה - מי שמשאיר את החללים בשטח ישאיר גם את החיים בשטח".
בנוסף לכך, התייחסה להסכם וההפרות שנעשות על ידי חמאס. "מה שמעביר אותנו חמאס זה טרור מהסוג האכזרי ביותר. חמאס לא עומד בהסכם שהוא עצמו חתם עליו וזה נורא. אני לא יודעת איך להסביר את התחושה. שבועיים אני יושבת בבית ומחכה לדפיקה בדלת", ביטאה את תחושותיה ותסכולה.
