"הקצב שלי איטי, אני פשוט כזה"
הזמר והיוצר יהושע לימוני על אלבומו החדש 'אחד יותר גדול': "אני יודע שאני סוג של זן נכחד"
יהושע לימוני, המוזיקאי והיוצר שוחח עם איריס קול ברדיו 103fm לרגל צאת אלבומו החמישי 'אחד יותר גדול'. בראיון חשף את תהליך היצירה הארוף, את האיטיות שמאפיינת את דרכו ואת החיבור העמוק בין מוזיקה לתפילה
תחילה סיפר לימוני על הדרך הארוכה שהובילה לאלבום החדש: "כמעט שמונה שנים של עבודה, מהתהליך של תחילת כתיבת השיר ועד למוצר המוגמר. לוקח לי המון זמן לכתוב שירים, אני לא מהאלו ששולפים את זה מהשרוול. חלק מהשירים יצאו כבר בשנים קודמות כסינגלים ושוחררו בהדרגה, ועכשיו הכול התקבץ לאלבום אחד שלם. אני יודע שאני סוג של זן נכחד, אני עובד לאט, אבל באהבה ובסבלנות".
על כוח ההתמדה ועל הקצב האיטי אמר: "אני חושב שזה עניין של אופי. יש בי כוח התמדה, אני חותר לאן שהוא ובסוף מגיע. אבל הקצב שלי איטי, כמעט בכל דבר. אני פשוט כזה".
"אני שומע שיר ברדיו והוא מזכיר לי שאני אוהב מוזיקה, כי יש רגעים שאני שוכח את זה"
לימוני הוסיף כי מעבר למוזיקה, הוא עוסק גם בעולם הרוח: "יש לי תשוקה גדולה לתפילה. אני מתעסק בזה הרבה, חווה את זה ביום־יום ומעביר שיעורים וסדנאות בנושא. זה צועד אצלי יד ביד עם המוזיקה".
בהמשך, נזכר בחברתו הזמרת מירית ליבה ז''ל, מלהקת 'שפיות זמנית', בה תופף בעבר: "היא אחת הנשים, אדם משכמה ומעלה, אצילית. במהלך השנים היא היחידה ששמרתי איתה על קשר, כמעט מדי שנה. באמת הייתה בה איכות נדירה, משהו מיוחד מאוד".
"אני שומע שיר ברדיו והוא מזכיר לי שאני אוהב מוזיקה, כי יש רגעים שאני שוכח את זה", הודה בחיוך והמשיך: "הסנדלר הולך יחף, אתה שוכח לפעמים למה אתה עושה את זה בכלל, עד ששיר אחד, צליל אחד, מזכיר לך את כל האהבה הזאת מחדש".
