בדיוק לפני שלוש שנים הכריז שר המשפטים יריב לוין על רפורמה משפטית. שלב ראשון, מהלך שהתקבל בחלקים גדולים בציבור ובמערכת המשפט כמהלך כוחני ודורסני. יש הסכמה בחלקים גדולים בציבור על הצורך בשינוי במערכת המשפט, בדגש על מינוי שופטים לבית המשפט העליון - מהלך ששרת המשפטים לשעבר איילת שקד עשתה בלי יותר מדי רעש. היום בית המשפט העליון יותר שמרן ומגוון.
מה שלחלוטין לא ירגיע לא את שר המשפטים ואת שרי הממשלה. מה שגרם לעשרות אלפים לצאת להפגנות המוניות בכל מוצאי שבת נגד הניסיון לכפות על הציבור הפיכה משפטית ומשטרית - עד השבעה באוקטובר השחור. לרגע ישראל הייתה מלוכדת, אבל רק לרגע. כי מהר מאד חזרנו להסתה, לפלגנות ולשנאה.
בשבוע שעבר הצהיר שר האוצר שצריך לדרוס את השופט יצחק עמית, שהוא לא מכיר בו כנשיא בית המשפט העליון. סמוטריץ' לא חזר בו, גם אם יש לזה מחיר. בינתיים, אתמול נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרון ברק, מגדולי המשפטנים בארץ ובעולם, יצא במתקפה חסרת תקדים על השלטון בישראל ותיאר אותו ככוחני וריכוזי עם כוח פוליטי חסר תקדים. "כל אחד שואל את עצמו האם אנחנו עדיין דמוקרטיה ליברלית, ותשובתי היא שכבר לא! היבטים מהותיים של הדמוקרטיה נמצאים תחת התקפה קשה!", כך אמר הנשיא ברק.
בינתיים, בתי המשפט שאמורים לעבוד למען הציבור שנענש, יעבדו לאט מדי. הפוליטיקאים ימשיכו להאשים את בתי המשפט, והדמוקרטיה תמשיך להתפורר - מהר מדי!