"ב''ש נהייתה סוג של מכבי ת''א, ובית''ר היא המרענן"
צביקה הדר, איש טלוויזיה ואוהד הפועל באר שבע, על העונה של קבוצתו: "בפועל, בתחושה שלנו, אנחנו אנדרדוג תמיד"
צביקה הדר, איש טלוויזיה ואוהד הפועל באר שבע, שוחח עם החברים באולפן הספורט של 103fm על העונה הנוכחית של הקבוצה, ההרגלים הקטנים שמביאים מזל, האתגרים והחוויות האישיות מחיי המשפחה והחברים בכדורגל.
תחילה הדר פתח בהלצה: "זה כל כך מצחיק אותי, קל לי לראות את זה על בית"ר, נכון השאלה 'אתם רצים לאליפות?', לא, אנחנו משחקים שטאנגה בחצר, ברור שאנחנו רצים לאליפות, פתאום זה נהיה רלוונטי, מה הבעיה?".
הדר המשיך ודיבר על אמונות טפלות והשפעתן: "לא משנה מי אתה, בסוף אתה יכול להאמין בחמסה, מטבע, או במוחטה מצד ימין כשאתה נכנס למגרש, תמיד זה יהיה משהו מטומטם שקשור לגרב או לאיזה תחתון, לא משנה מה, זה מה שיפה בכל האירוע הזה. זה משעשע. זה מקביל הופעות, קולנוע, הצגות, כמו להיכנס עם רגל ימין לבמה, איזה בגד אתה לובש. יש סטנדאפ שבהתחלה היה צרחות ויום למחרת היה נחמד, אז אתה שואל את עצמך אם זה בגלל החולצה שלבשת באותו ערב. כשזה עובד, אתה מאושר מזה".
על תחושות לפני העונה וההשוואה לשנה שעברה אמר: "אני אף פעם לא מרגיש בטוח לקראת העונה, אני שנה שעברה הייתי יותר בטוח. אם מדברים על בטוח, שנה שעברתי הרגשתי יותר פספוס, שנה שעברתי לבשתי את תחתוני המזל והגרבי שקל בנעל. השנה אנחנו יותר קבוצה. מכבי חיפה זה משחק מלחיץ, ועוד חוזרים לעצמם. אבל אני מבסוט שאנחנו בזון של המשחקים הגדולים".
"אם היית אומר לי שבעוד כמה שנים נדבר על הקבוצה בכזאת אהבה הייתי אומר שזה חלום"
עוד הרחיב על ההשפעה של קהל ביתי וחיצוני ועד כמה זה גדול עבור הקבוצה שלו: "קהל חוץ מגיע כמה אלפים, אני מרגיש דווקא שזה אחלה, הבית זה בית, העונה יותר מכל עונה אחרת. בדיבור, גם שלכם, וגם של התקשורת, באר שבע נהייתה כאילו סוג של מכבי תל אביב ובית"ר היא המרענן ו-וואו, כשבפועל, בתחושה שלנו אנחנו האנדרדוג תמיד. יש משהו בתחושה שפתאום לוקחים את באר שבע כמובן מאליו, כמועמדת, כהיא נראית טוב, יש משהו בדבר הזה המנטלי, זה גדול עבור באר שבע, ועבור האוהדים. הדבר שאתה נחשב לסוג של מכבי תל אביב, ואנחנו לא כמוהם באופי. מכבי תל אביב אם הם מקום שני הם יפטרו את המאמן, יש להם שחצנות ויהירות ובאר שבע לא כאלו. מדברים על באר שבע וזה ההישג הכי גדול שלה בעייני, אם היית אומר לי שבעוד כמה שנים נדבר על הקבוצה בכזאת אהבה הייתי אומר שזה החלום שלי, זה מדהים ומפחיד בו זמנית".
בהמשך, דיבר על ההשוואה בין באר שבע למכבי תל אביב: "אני מסתכל על המשחקים, אני חושב שעושים קצת עוול למכבי תל אביב, היא בזון לגמרי. היא לא מחוץ למאבק בכלל. גם מכבי חיפה פתאום, נהיה מעניין, אני אוהב את מה שנהיה. ה-2 נקודות של בית"ר, זה מזכיר את מה שקרה לבאר שבע שהיא חזרה לעצמה, שהיא הביאה נקודות במשחקים פחות טובים שלה. פתאום הם משחקים בוגר ומביאים תוצאות וזה נהיה מעניין. אנחנו רוצים שבית"ר יהיו בית"ר עד הסוף".
על המומנטום של הקבוצה אמר: "אני הרגשתי ששנה שעברה, וקצת השנה, כולם מכתירים מהר את באר שבע, אני לא רואה את זה ככה. שברנו קרח אבל בוא, אני מרגיש שבחילופים של דקה 60-70 עד עכשיו אין חילופים שעושים שינוי ופה מאוד נחלשנו לעומת שנה שעברה. ביטון מביא מאני טיים והקבוצה עובדת כקבוצה. אבל מצד שני, אתה רואה שחקן שמשנה מומנטום, אני מקווה שחמודי יעשה את זה וייכנס לרוטציה. אני לא מתלהב מהר אבל אני מבין למה כיף להראות את ההצלחה הזאת, יש פה משהו מרגש, אני לא רואה בזה בעיה. תראה על מכבי חיפה, פתאום כשמשחקים רצופים קורים, זה ככה עובד, התקשורת בסוף היא מחפשת את האקשן ואת התחושה שקורה משהו. זה סיפור באמת מרגש, לבנות ריגושים בכדורגל זה מה שמחזיק את כולנו".
"הוא רואה אותי בג'ננה בכדורגל ומביט עלי ברחמים ואומר לעצמו על אבא 'טוב לא נורא'"
כמו כן, דיבר על ילדיו ועל הקשרם לעולם הכדורגל: "זה גם הילד וגם המבוגר שבי מדבר איתם, אני מקנא בכם, זאת העבודה הכי כיפית בעולם. המבוגרות שבנו, אין הרבה מקומות שבהם אני יכול לדבר עליהם בכזה להט. יש לי נפילה גדולה, יש לי בן מוזיקאי ענק, לא מעניין אותו כדורגל. למרות שמגיל חמישה חודשים הם ישנים עם סדינים של הפועל באר שבע. יש לי עוד בן שצד נחשים, ויש לו ארבעה נחשים, לא אמרתי שזה לא בסדר, אבל הם רואים אותי בג'ננה בכדורגל והוא מביט עלי ברחמים ואומר לעצמו על אבא 'טוב לא נורא'".
לסיום, דיבר על זיכרונות עם חברים מעולם הכדורגל, האנשים שהשפיעו עליו מילדות: "צ'רלי לימד אותי שחייה, הוא בחיים לא נכנס למים, היה הולך עם טנגה, היה לו כרס יפה ואז היה זורק אותי למים ואומר לי 'תזהר לתבוע' וככה למדנו. ואבא של שמעון ביטון, המגנים הבולטים של באר שבע, נשארנו בקשר כל הזמן. נהיה קטע, כי ז'וז'ו היה טיפוס צבעוני וצ'רלי היה לו משהו מאוד-מאוד, הייתה לו שמחת חיים והיה משהו מאוד צבעוני בחיוניות של ז'וז'ו והכל התקשר לעולם הכדורגל. הוא הלך לעולמו והשאיר מורשת".
