"פתאום היה הרגע 'המריל סטריפי' הזה - הוא נתן לי כוח לשארית חיי"
ורדה רזיאל ז'קונט אירחה את אווה איזאק ניאימורה, כותבת הספר 'שתינו' המתאר את היחסים המורכבים שלה עם אימה
אווה איזאק ניאימורה שהוציאה לאחרונה את ספרה: 'שתינו'. הספר סוקר את מערכת היחסים המורכבת שלה עם אימה ניצולת שואה. איזאק ניאימורה סיפרה לורדה רזיאל ז'קונטי ב-103fm, כי היא ליוותה את אמה עד למותה, ומילאה בקנאות את הבקשה האחרונה שלה, כולל הרגע ההוליוודי האחד שמלווה אותה עד היום.
היא העידה כי באופן מסוים היא סייעה לאימה למות בכבוד. "עזרתי כמידת יכולתי בלי להפוך את זה למשהו פלילי", סיפרה. "ניסיתי לעזור לה למות בצורה מכובדת, ובצורה שהיא בחרה בה שנותנת לה שליטה על החיים ועל המוות שלה".
"זה סיפור של אהבה. כמו שכתבתי, אהבה היא לא רק נופת צופים כל הזמנים, היא גם כשקשה, כשעושים דברים שמאוד קשים לנו לעשות, דברים מאוד לא נעימים".
עם זאת, איזאק חיה זמן רב רחוק מאוד מאימה. על כך אמרה: "קרבה היא לא עניין גיאוגרפי. נכון שבבריחה היה ניסיון לברוח לא רק ממנה, אלא מכל מה שהבית סימל - כל הכאב, השואה הייתה ספוגה בקירות של הבית. לא היה כבוד גדול להיות בת של ניצולי שואה כשאני גדלתי, אבל הייתי נסיכה, הייתי השמנה והסלתה".
"לא היה אף אחד אחר שייקח את המושכות"
הסופרת איבדה גם את אביה, אבל החוויה שלה מהפרידה ממנו הייתה אחרת. "הייתי צעירה יותר, ואנחנו מתבגרים. גם הייתה אפשרות אחרת, הייתה אמא שדאגה לו וטיפלה בו, אז הצורך לא היה כל כך אקוטי. מערכת היחסים עם אמא שלי הלכה לאורך הרבה יותר שנים, והספקתי להכיר אותה יותר". למרות שהיא אהבה מאוד את אביה, היא העידה כי יודעת עליו פחות. "כל השילוב של כל הדברים האלה - לה היה רק אותי, אפילו אחותי התנכרה לה ולא היה אף אחד אחר שייקח את המושכות, והרגשתי את המחויבות הזאת".
המחויבות הייתה מורכבת יותר, משום שברגעיה האחרונים אווה נאלצה להתמודד עם אתגר לא פשוט. "רציתי שמותה יהיה כמו שהיא תזמרה אותו. ידעתי מה היא רוצה ואיך היא רוצה ושהיא לא רוצה למות בבית החולים. הייתי צריכה להיות שם, לסגור את הדלת ולא לתת לאף אחד להיכנס, שאף אחד לא יציל אותה ולא יזין אותה ולא יעשה פעולות לכאורה לטובתה, אבל נגדה. הייתי צריכה להיות בשליטה על כל הדבר הזה. זה היה רק אני והיא, זו הייתה הפרידה שלנו", שיתפה.
"החוויה הכי קשה בחיים שלי - לא הייתי מוותרת עליה"
"כמה שזה היה קשה, וזו הייתה אולי החויה הכי קשה בחיים שלי. להחליף חיתולים לאמא שלך זה לא הכיף הכי גדול, לא הייתי מוותרת על החוויה הזאת", העידה. "זה לא כמו בהוליווד, זה סתם מגעיל ארוך משעמם וארוך".
עם זאת היה רגע אחד הוליוודי ששווה הכול. "פתאום היה הרגע הזה שהיא עשתה את 'המריל סטריפ', ובו היא נגעה בי בלחי עם אצבע אחת וליטפה לי את הלחי. אני לא הייתי מוותרת על הרגע הזה, הוא היה אחד החשובים ביחסים האלה והיא נתנה לי כוח להמשיך, כוח לשארית חיי", אמרה הסופרת.
