חישובים של תקווה
ד"ר יעל בודואן, יועצת ארגונית ומרצה, על אופטימיות, פסימיות, וההרגל למקמן על אותו ציר: "נוטים להגיד אותן בנשימה אחת, לא כך הדבר"
ד"ר יעל בודואן יועצת ארגונית בכירה, מומחית בייעוץ אישי למנהלים ובייעוץ ארגוני מערכתי, מרצה באוניברסיטת רייכמן, והבעלים של חברת ייעוץ, שוחחה עם פרופ' רפי קרסו וצ'רלי בוזגלו ב-103fm בנושא ההבדלים בין אופטימיות לפסימיות.
"יש לנו נטיה לחשוב שאופטימיות ופסימיות הן שתי נטיות רגשיות שנמצאות על רצף אחד", אמרה והמשיכה: "בצד אחד יש לנו פסימיות, ומי שלא פסימי נהיה אופטימי. המחקר דווקא מראה לנו שלא. יש אופטימיות גבוהה ונמוכה, ובסקאלה אחרת יש פסימיות גבוהה ונמוכה. אנחנו נוטים להגיד אותן בנשימה אחת, אבל לא כך הדבר".
עוד הוסיפה כי "אופטימיות היא נטיה רגשית, וקשורה בהתפתחות סכמה של תקווה, של איזשהם שימושי שפה, זיכרון, ותפיסה, שרואים את העולם בצורה חיובית: יהיה טוב, נצליח, נתגבר, נהיה חזקים. פסימיות קשורה לדיכאון, חוסר אונים, ירידה בחוסן, ושואלת: 'לאן פנינו?', אבל רואה שפנינו למקומות לא טובים: 'לא יהיה טוב'.
