על מיקי זוהר: "יותר אנטישמי ממכחישי השואה"
הילה אביר נגד אמירתו של שר התרבות והספורט על המשפחות השכולות: "אמר שאנחנו סתם קורבנות" • "הוא מכחיש את הטבח, מתנהג כמו אחרון מכחישי השואה"
נציג ממשרד ראש הממשלה הוציא דרישה להסיר את המילה 'טבח' מהחוק להנצחת ה-7 לאוקטובר ועורר בכך גל תגובות ותרעומת ציבורית. הילה אביר, אחותו של לוטן אביר ז"ל שנרצח במיגונית ב-7 באוקטובר, שיתפה בתחושותיה בנוגע לכוונה המדוברת. בנוסף לכך תקפה את דבריו של השר מיקי זוהר שהתראיין מוקדם יותר הבוקר (ה') על הנושא.
תחילה שיתפה אביר בתחושות הקשות בעקבות הכוונה להסיר את המילה 'טבח' מהחוק: "אני חושבת שדעתי ברורה לכול בתור משפחה שכולה, שחוותה על בשרה את הטבח הזה, והנה אנחנו שומעים את דף המסרים החדש, ומיקי זוהר התראיין הבוקר ואמר שאנחנו סתם קורבנות ושאי אפשר לטבוח במדינת ישראל, אז אני לא יודעת איך לקרוא לאירוע הזה".
אביר תקפה את אמירתו של שר התרבות והספורט: "מה שקרה ב-7 באוקטובר, מה זה אם לא טבח? הוא יכול להגיד ל-6 מיליון יהודים שנרצחו בשואה, שיגיד שיהודים זה לא אנשים שאפשר להרוג בשואה, אז שיגיד, בבקשה. הוא יותר אנטישמי ממכחישי השואה. היה פה טבח. היה פה אסון. אני משווה, זו אנלוגיה. אם הוא מכחיש את הטבח, את העובדה שטבחו במדינת ישראל, אז הוא מתנהג כמו אחרון מכחישי השואה. אתה לא יכול להכחיש את העובדה שהיה פה טבח. 6,000 מחבלים נכנסו בבוקר למדינת ישראל וטבחו באזרחים שהופקרו למוות. היו אזרחים שהיה אפשר להציל, אבל הם הופקרו".
"אין מה לעשות, היה פה טבח. היה פה מחדל והפקרה, היום זאת אני, ומחר זה אתם"
היא הסבירה את הצורך בחקירה: "אין מה לעשות, היה פה טבח. היה פה מחדל והפקרה, ואנחנו צריכים לחקור ולהבין מה הוביל לדבר הזה, שזה לא יקרה שוב. כי היום זאת אני, ומחר זה אתם. ורגע, לפני שאתם מחוקקים חוק שיכחיש את הדבר הזה, כי אנחנו רואים את הניסיונות של הממשלה, אם זה בהקמת ארגון שנקרא 'הפורום הזיכרון הלאומי' שאומר שהטבח זאת נקודה בזמן, במלחמת התקומה של מדינת ישראל. ואם זה בשינוי כותרת החוק, ואם זה בעוד עשרות דברים".
בהמשך שיתפה בכאב המשפחות השכולות: "אני לא שמעתי מאתמול משפחות שחושבות אחרת ממני. אין משפחות שמכחישות את העובדה שהיה פה טבח. דבריו של מיקי זוהר היום בבוקר, זאת לא הכחשה? איזו תקומה? אנחנו פה מתחת לגלגלים. תבואו לבקר את המשפחות השכולות, תראו אותן לא שורדות יום, איפה אתם? מדינת ישראל הולכת לאבדון, על מה אתם מדברים? תתעוררו, אזרחי ישראל, תבקרו את המשפחות השכולות שישבו בשקט כמעט שנתיים וחצי, על איזו תקומה אתם מדברים?".
"בסוף ההיסטוריה נכתבת לאורך זמן, ולפי מה שנכתוב כעת. היות והאסון הכי גדול קרה במשמרת של הממשלה, ואת כולם צריך לחקור וכולם צריכים לתת את הדין. הניסיון לשנות את שם המלחמה למלחמת התקומה, הניסיון למסמס חקירה וניסיון למחוק את המילה 'טבח' - בעוד עשרות שנים ישכחו את חומרת הדברים שקרו פה", אמרה.
"וגם יום הזיכרון, מוסר ממנו המילה 'טבח'"
עוד דיברה אביר על הליך החקיקה ועל הבעיה בחוק הקיים: "המילה כתובה בהמשך החוק, ורק בסעיפים מסוימים, וגם יום הזיכרון, מוסר ממנו המילה 'טבח', וזה לא מספיק טוב. בעקבות השנתיים האחרונות התחלתי ללמוד משפטים, כי כשאתה מחפש חוק, אתה מחפש אותו לפי מילים. איך יכול להיות שבכותרת החוק, מהות החוק, לא תהיה את המילה שעליה מדבר החוק?"
עוד דיברה על לוטן אביר ז''ל, ועל החוויה הקשה מאותו יום שחור: "לוטן הלך למסיבת הנובה, וברכב היו שלושה חברים. לוטן ומאי היו כמו אחים, גדלו ביחד, ובאותו בוקר דיברנו איתם, הם היו בדרך הביתה כבר, ובדרך לנתיבות מחסור משטרתי החזיר אותם אחורה. הם נכנסו למיגונית בבארי ואז הוא הפסיק לענות. אנחנו יודעים מהתחקיר הצבאי שהייתה התארגנות של כמה גברים שרצו להילחם במחבלים בידיים חשופות, הם לא שיערו שיגיעו כמות כזו של מחבלים עם כל כך הרבה נשק. ארבעה ימים חיפשנו אחריהם, וביום שלישי הודיעו על מאי, ואז אחר כך על לוטן, וקברנו אותם ברביעי בבוקר. באמת בגזרה הכי יפה בגן חיים, הם מאוד חסרים לנו. לוטן היה בן 24 וחצי במותו".
עוד המשיכה: "ההורים שלי בבעיה, זה לא קל. ההורים שלי היו הורים של אור ואירוח ושמחה גדולה בבית, והם כבויים, עוברים יום ביומו. יש את התמיכה של המשפחות, משפחת נעים, והם גרים רחוב לידנו. יש את החיבור והתמיכה של המשפחות אחת בשנייה. אנחנו משפחה אחת גדולה, ויש איפה לפרוק, אבל זה פשוט נוראי, ואני באמת לפעמים לא יודעת איך אנחנו קמים בבוקר. זה כאב שאי אפשר להסביר אותו. הם לימדו אותנו כל כך הרבה על אהבת חינם וקבלה, לו רק היינו יכולים לקחת מהם ולחיות כמוהם, הכול היה אחרת".
"קצת אחרי 7 באוקטובר, הבנו שאף אחד לא סופר אותנו"
"קצת אחרי 7 באוקטובר, הבנו שאף אחד לא סופר אותנו, כי הנובה היא לא קהילה הומוגנית, אין לנו אימא ואבא, והקמנו את פורום המשפחות של נרצחי מסיבות הדרום. התחילנו לפעול כי לא ידענו את הזכויות שלנו, לאט לאט ניסינו לראות איך חוזרים וקידמנו חקיקה והקמנו את מטה הסיוע כדי שיהיה מענה למשפחות השכולות. עד היום לא קמה מנהלת לנובה כמו שהבטיחו לנו לצערי, ובסוף יש חוק נפגעי פעולות האיבה - הבעיה היא שהטבח לא היה פעולת איבה. החוק הזה לא מתאים לאירוע כזה, הוא מתאים לפיגועים שהטיפול בהם מהיר", הבהירה.
אביר הדגישה את הצורך בחוק מיוחד ובסיוע למשפחות השכולות: "צריך לחוקק חוק נפרד ל-7 באוקטובר, כי זה אסון בסדר גודל שלא מתאים לחוק הקיים. ולצערי נפלנו לחוק הקיים שלא מחזיק את האירוע הזה. עברנו טרור דיגיטלי, לוחמה פסיכולוגית, ההוצאות להורג, השיחות עם האוהבים שלנו בזמן אמת, היינו באמת בשטח איתם מבלי להיות בשטח. ההכרה לנפגעי איבה מחייבת להיות נוכח בשטח. פה משרד האוצר שם לנו מקלות בגלגלים, כי יש הצעת חוק על השולחן - חוק סיוע למשפחות נרצחי טבח ה-7 באוקטובר - ולצערי הוא לא מקודם. הסיוע למשפחות מתעכב, וזה עצוב, כי גל ההתאבדויות שקורות ויקרו, ואתם לא יודעים עליהם בכלל, הוא נוראי".
לסיום, סיפרה על החלומות של לוטן: "לוטן היה ילד של חופש, טבע ואהבה. הוא חזר מארה"ב כדי להיות קרוב לחברים ולמשפחה. אהב מאוד מכוניות עתיקות ושיפץ אופנועים. הוא תכנן להתעסק בזה, להקים מקום על הים לאירוח, כי אהב אנשים ולטייל. הוא לא חיפש תהילה וממון, הוא רצה לקום בבוקר עם חיוך ולשמוע אנשים. זה מה שהוא רצה לעשות".
