תא"ל (מיל') דדי שמחי, אביו של סמ"ר גיא שמחי ז"ל, סבור כי על אנשי 'אחים לנשק' להתנצל על כך שהם קראו לסרבנות לפני פרוץ המלחמה. אייל נווה, ממובילי הארגון הכחיש כי הארגון קרא לסרבנות, וטען כי גורמים רבים בקואליציה הנוכחית הם אלה שמעודדים אותה. הוויכוח הנוקב הסתיים בסולחה נאה, ובהבטחה למפגש עתידי משותף.
דדי שמחי טען כי פעילי אחים לנשק צריכים להכות על חטא. "אני חושב שאחרי 7 באוקטובר כל עם ישראל צריך לחשוב אחרת. אמרתי עוד לפני נפילתו של בני שסרבנות זו חרפה. לצערי 7 באוקטובר רק העצים את העניין הזה. אני לא אומר שבגלל הדברים האלה קרה 7 באוקטובר, אבל אין ספק שזה השפיע על התזמון".
לדבריו של שמחי, "אנשים שהלכו ונלחמו כמו הקצין הצעיר עמרי רונן, שיבואו ויגידו 'טעינו, ויותר בחיים לא נשתמש יותר בצה"ל לדברים כאלה'. צה"ל הוא שלנו, הוא לא שלהם - הוא של כולנו, אני לא מצפה מאף אחד שייקח את חברת הביטוח ההיסטורית שלנו, ויעשה בו שימוש למה שהוא רוצה - יש דברים שהם מחוץ למשחק".
הוא פסק: "יש פרות קדושות שבהן לא נוגעים, והדבר הראשון במעלה הוא צבא ההגנה לישראל".
נווה התקומם על מילותיו של שמחי: "אני מעולם לא קראתי לסרבנות - זה שקר מובהק. אתם מנסים לעלות על מוקש שלא קיים. מעולם לא דיברנו על סרבנות ולא הייתה סרבנות".
"אתם מריחים מה שאני מריח? אני מריח פחד", אמר נווה. "כרגע מתחולל בכנסת חוק סרבנות, ולא שמעתי מילה. אתמול יצא מכתב של רבנים מהציונות הדתית שאומר: 'לא נגייס לוחמות' - זו סרבנות. שר האוצר אומר: 'אני לא מגייס את הבת שלי' - זו סרבנות לגמרי, והליכוד תומך בסרבנות - זו ההנהגה שלנו".
הוא פנה אישית לאדם שהתראיין לצידו: "בואו נשמע את דדי שמחי, שמתכנן את צעדיו הבאים הפוליטיים. עכשיו יש סרבנות אדירה, אני רוצה לשמוע ממנו גינוי - צה"ל צריך עכשיו 12 אלף לוחמים, עכשיו".
לדבריו של איש 'אחים לנשק', "היה לנו חלק בתקומה של המדינה, ועמרי רונן מבטא בדיוק את השוני בינו לבין ההנהגה. אלה יפי הבלורית שקמו והסתערו, אלה ששיפצו ובנו את השכונה הראשונה בדרום עוד כשאף אחד לא התחיל לבנות".
ניסים משעל הציע 'סולחה' בין השניים. התגובות לכך מצד שני האישים היו חיוביות. "ברור, תמיד - ידינו מושטות לשלום", השיב לו נווה. שמחי השיב: "אני תמיד בעד, אני חשוב שיש פה עם יותר חזק מכולנו, עם שחי פה 3,500 שנה ביחד".
שמחי פנה לאיש 'אחים לנשק': "אייל יותר צעיר ממני, על פי החוקים הלא כתובים בצבא, הוא צריך לפנות אליי". נווה הסכים: "אייל: איזו שאלה? ידינו מושטות תמיד".
השיחה הנוקבת הסתיימה בהסכמה למפגש עתידי משותף באולפננו.