"אני חי את החיים באופן הכי מלא שאפשר"
אלי שרעבי, שזכה השבוע בפרס ספר השנה, סיפר: "מתגעגע לליאן, נויה ויהל כל יום, אני חי חיים מלאים לצד האובדן והגעגוע. אני לא יודע לעשות אחרת"
אלי שרעבי זכה השבוע בניו יורק בפרס ספר השנה על ספרו 'חטוף' המגולל את אירועיו בשבי החמאס. בראיון ל-103fm לגדעון אוקו ועמיחי אתאלי הוא דן באובדן שחווה ועל התחושה של להרגיש חי שוב. בנוסף לכך שרעבי התייחס למסע ההסברה שהוא ערך בארה"ב ולהרצאות שהוא מעביר לבני נוער.
"אני מתגעגע לליאן, נויה ויהל בכל יום. אבל דווקא ברגעים המאושרים האלה כמו שאני עולה על במה בניו יורק לפני פחות משבוע ומקבל את ספר השנה, האירוע הזה מלא באושר ובגאווה, אתה יורד מהבמה ואתה רק רוצה לחלוק את האירוע ולהתחבק עם האהובים שלך ואתה מבין שאתה לא יכול לעשות את זה. אלה הרגעים הקשים. אני חולם עליהן, מתעורר בעוד יותר געגוע, זה ימשיך ללוות אותנו, אלה לא דברים שעוברים, הגעגוע רק מתעצם. הרגעים הקטנים, זה נוכח בחיים בכל דקה ודקה". עוד הדגיש: "אני חי את החיים באופן הכי מלא שאפשר לחשוב, עושה המון מהבחינה האישית שלי, אבל אני חי חיים מלאים לצד האובדן והגעגוע, זה מי שאני ואני לא יודע לעשות אחרת."
שרעבי התייחס גם לתחושה של להרגיש חופשי שוב, וסיפר: "זכות הבחירה, הבחירה בחיים, זכות הבחירה בכל צומת גם כשהדברים נראים קשים ולא בשליטה, יש את זכות הבחירה לעשותהרב הדברים. זה מסר שאני מעביר בעיקר לבני נוער, סטודנטים והמון קהילות. במקרה שלי זה זכות של לצמוח, בחירה בצמיחה, בחירה להסתכל קדימה, בן נוער שמקשיב לי יכול פתאום לקחת את זה לעולם שלו, בני נוער חווים קשיים כאלה ואחרים, לפעמים זה נראה להם הדבר הקשה ביותר בעולם, וכשהוא מקשיב לך ומחייך אחרי ההרצאה הזו אתה מבין שעשית משהו חיובי. זה יכול להיות בני נוער שהיו סגורים שנה או שנה וחצי בבית בגלל חרם או בגלל אירועי ה-7 באוקטובר כשהם חווים קשיים ופחדים. זה דבר חיובי שיש השפעה כזאת על אנשים. אותי זה עדיין מפתיע, אני מחבק ובוכה איתם, הכול".
"אני יודע להעריך כל דבר בסיסי בחיים כמו להיכנס למיטה עם מצעים - בשבילי זה חוויה מטורפת"
בנוגע לזיכרונות מתקופת השבי והאם זה משפיע עליו כיום, אמר: "אצלי השבי הוא הדבר השולי. האובדן שלי הרבה יותר גדול מהשבי. אני זוכר כל דקה בשבי ולא אשכח אף דקה. זה לא מלווה אותי ביומיום ולא מנהל אותי. אין ספק שזה משפיע עליי ברמה הזו שאני יודע להעריך כל דבר בסיסי שקורה לי בחיים כמו להיכנס למיטה עם מצעים. בשבילי זו חוויה מטורפת. אני מקווה שזה אף פעם לא יעבור להעריך את הדבר הבסיסי הזה ביום, דברים שנראים לנו מאוד טריוויאלים, אני מאוד מקווה שהתחושה הזו לא תעבור. 13 חודשים אחרי ששוחררתי, אני מעריך כל דקה, כל פתיחת מקרר, כל דקה שאני מתקלח במים חמים, זה מדהים בעיניי".
זאת ועוד שיתף שרעבי במסע ההסברה שניהל בארה"ב: "אני אחרי חודש בארה"ב של גיוס כספים ומסעות הסברה. קיבלתי את תואר ספר השנה בניו יורק והנה חזרתי. קיבלתי חיבוק אדיר מהקהילות היהודיות, מהיהודים שחיים בגולה, המון סולידריות עם עם ישראל, מרגישים מחוברים, המון תקווה בעקבות האנטישמיות בעולם. אותי זה מפתיע כל פעם מחדש שאנשים מכירים אותי בכל מקום שאני מגיע. אני יכול להסתובב במנהטן, מיאמי ואנשים עוצרים אותי ברחוב. זה מפתיע ותמיד יפתיע אותי. יהודים שחיים שם, ישראלים, הכול. אני פוגש אנשים שקראו את הספר, שאין להם קשר לישראל וליהודים, ואז אתה מבין שהספר שתורגם ל-18 שפות עושה מה שכיוונתי אליו. עוד אוזניים בעולם ישמעו את הסיפור ויכירו את העובדות. אם אני צריך לשכלל את הכול אנחנו לכיוון 80 מיליון עותקים כבר".
על החזרה לארץ לקראת החג, הוסיף: "היה לי חשוב לחזור ולחגוג את החג עם המשפחה, חג החירות. פעם ראשונה באפריל שנה שעברה חגגנו אצל אחותי, חג ראשון אחרי השבי של חופש, והשנה נעשה את זה עם אגדות של פסח שהודפסו עבורנו על שם אהובינו - יוסי, ליאן, נויה ויעל. יהיה חג מיוחד". לגבי ההתמודדות האישית שלו עם ההתרעות והמלחמה, טען: "כל האירוע של להיכנס לממ"ד, להיכנס למקלט, תופס אותך בכביש ובסופר אלה דברים שאנחנו רגילים אליהם כתושבי העוטף. אותי זה לא מרגש. אני מקשיב להוראות פיקוד העורף ונכנס אבל זה לא משהו שמטלטל אותי".
