"כל מי ששמח בנפילה של אורבן - אין מה לשמוח"
שגריר ישראל באו"ם לשעבר גלעד ארדן בתגובה להפסד ראש ממשלת הונגריה בבחירות: "הייתה נשארת בבדידותה באיחוד האירופי למען ההגנה על ישראל"
אתמול (א') הפסיד ראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן בבחירות למנהיג האופוזיציה במדינה פטר מדיאר, זאת לאחר 16 שנות שלטון וקשרי ידידות חמים עם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ וראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. השר ושגריר ישראל בארה"ב ובאו"ם לשעבר גלעד ארדן התייחס לתבוסה, הגיב על ההצטננות ביחסים של מדינות אירופה עם ישראל, והסביר כיצד ניתן, לדבריו, לשפר את מעמד המדינה בעולם.
"כשהייתי שגריר באו"ם, כשהיו שואלים אותי מתוך 193 המדינות החברות באו"ם מי החברה הכי קרובה לישראל, הייתי עונה בלי היסוס שזו הונגריה", הבהיר תחילה. "היא לא הייתה חברה רק של ביבי, זה היה גם בזמן בנט. לא הייתה מדינה שהייתה מוכנה ללכת עד הקצה כדי לתמוך בישראל ולמנוע החלטות אנטי ישראליות. השגרירה של הונגריה באו"ם, מעבר לזה שהייתה ידידה קרובה שלי, תפקדה כמעט כחברת משלחת ישראל לאו"ם. היא הייתה מביאה מידע על מה קורה באיחוד, הם היו מקיימים ישיבות יחד, כל מי ששמח בנפילה של אורבן - אין מה לשמוח".
"בזכות הונגריה נמנעו הרבה החלטות שהיו יכולות לפגוע בישראל"
עוד הוסיף: "ישראל והאינטרסים שלה צריכים להיות מעל הכל. מדברים שם עדיין על היחסים המיוחדים עם ישראל, אבל ראש הממשלה הנבחר כבר אמר שהיחסים יהיו פרגמטיים, וכבר מתחיל תהליך של לחזור לבית הדין, שהונגריה תהיה חברה באמנת רומא ובבית הדין בהאג. מצד אחד זה אומר שלרה"מ תהיה בעיה לבקר בהונגריה, ומצד שני אין לנו שום אינטרס שבית הדין הזה יקבל חיזוק בצורה של מדינה אירופית נוספת. בזכות הונגריה נמנעו הרבה מאוד החלטות של האיחוד האירופי שהיו יכולות לפגוע בישראל. הונגריה פעם אחר פעם הייתה שוברת את הקונצנזוס ונשארת בבדידותה באיחוד האירופי למען ההגנה על ישראל. הייתה החלשה של ישראל בכך שאורבן איבד את השלטון, ואני מקווה שנצליח להגיע ליחסים הדוקים גם עם ראש הממשלה הנבחר".
על השינוי ביחס של מדינות אירופה כלפי ישראל, אמר: "זה לא רק שהם איבדו את המצפון ושכחו את כל הלקחים של מלחמת העולם השנייה. כשאתה רואה ושומע את האפיפיור, את מנהיגי אירופה שאפילו למצור על מיצרי הורמוז הם לא מצטרפים, אתה מבין איך יכול לקרות שקרתה השואה. כשמנהיגים מערביים ממשיכים ומוכנים לטמון את הראש בחול ולא מוכנים לשלם מחיר פוליטי על הסרת סכנות כשהם יודעים את טיב המשטר באיראן כפי שידעו בעבר את טיב המשטר הנאצי, אז ברור איך יכולה לקרות שואה, ושוב מתחדדים הלקחים שציינתי על חשיבות עוצמתה של ישראל והיוזמות שלה, וחשיבות הלכידות והערבות ההדדית בעם שלנו".
"גם בארה"ב יש יותר תמיכה בפלסטינים מאשר בישראל"
"המעמד שלנו, ההסברה והמיתוג שלנו הם חלק מהביטחון הלאומי והאויבים שלנו רוצים לבודד ולהחליש אותנו לטווח הארוך, ושהמנהיגים הבאים בעולם המערבי ייראו אותנו כמדינה מצורעת ומפרת זכויות אדם ולצערי הם בכיוון ומצליחים בכך, בטווח הנוכחי אסור שזה ישפיע על שום החלטה שלנו מול איראן, חיזבאללה וחמאס", הדגיש השר לשעבר. "ביטחון ישראל והאיומים המיידיים הם לפני הכל וישראל צריכה להמשיך ולפעול. אחרי שאמרתי את זה, אי אפשר להתעלם מכך שאחרי שנתיים וחצי של לחימה ב־7 חזיתות מול ארגוני טרור ואויבי המערב, ישראל בקריסה וסקר גאלופ האחרון שנעשה בארה"ב פעם ראשונה אחרי עשרות שנים מראה שגם שם יש יותר תמיכה בפלסטינים מאשר בישראל. ביום שאחרי המלחמה, ישראל צריכה גישה אחרת לגמרי, וההפנמה שזה חלק מהביטחון הלאומי מחייבת מיקוד בארה"ב, תקציבים של מיליארדים, התמקדות בקהילות מיעוטים, להקים תאים של ישראל באוניברסיטאות שם, בדומה לצערי למה שהפלסטינים עשו נגדנו, השקעה ברשתות החברתיות, הכפלת כמות הקונסוליות. בארה"ב יש רק 8 קונסוליות שאמורות לפעול על 50 מדינות, ובאירופה, שאין לנו כמעט השפעה על מדיניות האיחוד, יש 28 שגריריות וקונסוליות. יש פה סדר עדיפויות מעוות".
בסיום, התייחס ארדן ליום הזיכרון לשואה ולגבורה, והדגיש: "כמעט לכל משפחה, למשפחות רבות בישראל, הסיפור של זיכרון השואה הוא גם סיפור אישי של המשפחה שלהם, וגם אני גדלתי למשפחה ש־3 מתוך ארבעת הסבים והסבתות שלי היו ניצולי מחנה ההשמדה אושוויץ. סבי איבד את אישתו ו־7 מ־8 ילדיו. כשהם הגיעו למחנה, אשתו ו-7 מילדיו נלקחו ונרצחו, והוא הקים את חייו מחדש עם סבתי עליה השלום. היום כולנו צריכים ללמוד לא רק לזכור אלא גם להפיק את הלקחים, בין אם זה הלקח החיצוני של חשיבות קיום מדינת ישראל והיכולת למנוע מעשי טבח ושואה בעם היהודי, ובין אם הלקח הפנימי של הצורך בפיוס, אחדות, ערבות הדדית, להבין על מה שווה לריב ולייצר קרעים אם בכלל, ומול מה אנחנו צריכים להתמודד כעם. אין המחשה טובה יותר מהאיום שאנחנו מתמודדים איתו, שוב נגד מדינה שחפצה בהשמדת עמנו".
