"צלילים של סכסוך", הוא שמו של מחקר חדש שמחולל הדים באקדמיה הישראלית שפרסמו איש התקשורת רועי כ"ץ מאוניברסיטת בר אילן והאקדמית גורדון, וד"ר יובל בנזימן מהאוניברסיטה העברית. המחקר בדק אילו שירים הושמעו לנו בשלושת החודשים הראשונים לאחר 7 באוקטובר. בשיחה עם תומר סגיס ב-103fm חלק כ"ץ את התוצאות המפתיעות.
"ניתחנו את הפסקול בשלושת החודשים הראשונים של מלחמת חרבות ברזל, השווינו אותם לעימותים קודמים, וראינו שינוי דרמטי בפסקול", סיפר כ"ץ. "הרדיו הישראלי שבחר תמיד בנוסטלגיה בתקופות מורכבות של אבל ולחימה, וביקש לקבל ממנה מענה תרבותי, הלך הפעם מהר מהר לשירים חדשים שהם פסקול כמעט אלטרנטיבי".
"השירים הם יותר מזרחיים, יותר אמוניים-דתיים, לא מה שהכרנו מהקאנון של שירי הנחמה והזיכרון. לא עוד 'צמח בר', ולא עוד אילנית שרה את 'נחמה' - אלה שירים אחרים".
הוא הסביר כי אורייטציה דתית אומנותית היא גם טרנד. "המוזיקה הפופולרית מושפעת מאמנים מצליחים כמו חנן בן ארי או נרקיס, וראינו את שגם במלחמה המוזיקה הדתית-אמונית באה לידי ביטוי. אלה טקסטים שלא היינו פוגשים פעם בצורה כל כך בולטת ומפורשת עם פנייה ישירה לבורא עולם".
אולי מדובר בטרנד, אבל ביום אחד חל שינוי אחר מפתיע. "לפני השבת השחורה ב-7 באוקטובר 2023, יצאו המצעדים השנתיים ושם הנשים שלטו - אם זו נועה קירל או אגם בוחבוט. התחילה המלחמה והעלימו את הנשים - פתאום הן מוצגות כפסיביות, שבורות וחוששות בבית, ואילו הגברים הם הסוכנים הפעילים, הלוחמים והמושיעים. יש כאן חזרה לתפקידי מגדר שמרניים וקלאסיים".