יום הזיכרון: היום שמלכד את ישראל לפחות פעם בשנה
"ועם זאת, משפחות הנרצחים עדיין נאבקות על גילוי האמת. אנחנו צריכים לזכור ולהזכיר מה באמת קרה ואיך קרה ביום הארור ההוא" • ענת דוידוב בטור אישי
ערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה. ישראל אבלה על 25,644 חללים. יום הזיכרון הוא תמצית הנוף הישראלי, שמלכד את ישראל לפחות פעם בשנה. ישראל נלחמת כבר משבעה באוקטובר, 926 ימים, חמש חזיתות פתוחות. שום דבר עוד לא פתור! 7165 משפחות שכולות נוספו רק מטבח שבעה באוקטובר.
אתמול בצה"ל החליטו שאין עוד צורך בכיתות הכוננות בצפון. גם לא בישובים צמודי הגדר. והמלחמה עוד כאן, והחיילים נלחמים באזור החיץ, ורק לפני יומיים נהרגו ברק ולידור.
יהי זכר כולם ברוך.
מה שקרה כאן בשבעה באוקטובר לא קרה כאן מעולם. השרים קראו מיד להקמת וועדת חקירה ממלכתית כפי שכתוב בחוק, בינתיים הימים חלפו, ראש הממשלה עוד לא לקח עד היום אחריות אישית אחרי שנתיים וחצי, והשרים שקראו להקמת הוועדה נעלמו אחד אחד.
סיפור אחד מייצג מאסון שבעה באוקטובר: רומי סוויסה בת השש הזכירה לכולנו מהם החיים עצמם, באמצעות שאלה אחת: "אתה של ישראל?" שאלה רומי הקטנה את השוטר, כשהיא מגנה בגופה ברכב המשפחתי על אחותה הקטנה ליה בת השלוש. זאת לאחר ששני הוריה דולב ואודיה נרצחו לנגד עיניהן.
השוטר שבא להציל אותן ענה לה: "כן, אנחנו מישראל". אנחנו הטובים!
את רגעי האימה האלה רומי וליה לא ישכחו לעולם.
משפחות הנרצחים עדיין נאבקות על גילוי האמת. אנחנו צריכים לזכור ולהזכיר מה באמת קרה ואיך קרה ביום הארור ההוא.
