היום כבר לא מזדקנים כל כך מהר. עינת פורת עמוס כתבה יחד עם הלל אפרת את 'מתנות התבונה', וסיפרה לורדה רזיאל ז'קונט ב-103fm על קבוצת הגיל החדשה שנוצרה בעולמנו, גיל שהיא מכנה: גיל התבונה.
"בעקבות התארכות תוחלת החיים הזקנה נדחקה לשנים מאוחרות יותר. היא לא נעלמה, אבל היא נדחתה. בין הבגרות לזקנה קיבלנו תקופת חיים חדשה", סיפרה פורת עמוס.
"גם המדינה כבר מבינה את זה, וזאת הכרה מאוד חשובה - טוב שנבין שמתחת לרדאר שלנו התפתחה עוד תקופת חיים שיש לה מאפיינים, צרכים ואתגרים שונים לחלוטין מתקופת הבגרות שלפניה ומתקופת הזקנה שלאחריה", הוסיפה.
היא פירטה למה כוונתה: "זו האסכולה שאנחנו מחזיקים גם בספר וגם במכון לתבונה התפתחותית: יש בתקופה הזאת איכות רגשית וקוגניטיבית שיש לה פוטנציאל להשתדרג עם העלייה בגיל. הראייה שלנו עמוקה יותר ויצירתית יותר, אנחנו מטולטלים פחות מהמציאות". שנות הלחימה האחרונות מוכיחות זאת לדבריה: "האוכלוסיה הזאת היא עם הכי הרבה חוסן, שרואה את המציאות פחות בשחור ובלבן. ישנן איכויות שעולות עם הגיל". לא מדובר רק בבגרות נפשית, אלא גם בחיסון יעיל לקראת השלב הבא. "אם נשתמש נכון באיכויות האלה, אפש יהיה לדחוק את הזקנה הגריאטרית ולהאט את הירידה התפקודית".
על המכון שהיא מנהלת סיפרה: "המכון לתבונה הוא עסק חברתי לבני שישים פלוס, שכל המהות שלו היא לחקור את ההתפתחות בתקופות חיים מאוחרות ולפתח מרחבים שתומכים בהתפתחות לבני תקופות החיים המאוחרות. גם לא מעט אנשים מעבר לגיל שמונים צועדים איתנו ונהנים מהשירותים שלנו". היא הוסיפה כי המכון עובד בעיקר עם משרדי ממשלה, ואנשיו מלמדים באוניברסיטאות, והוא אף מקיים שיתופי פעולה עם המגזר הפרטי.