"אנחנו עסוקים בלשרוד ששכחנו בשביל מה אנחנו בכלל שורדים"
הזמר אבי אבורומי מדבר על המצוקה הכלכלית בעולם התרבות, על הסינגל החדש והתקווה לימים שקטים יותר
במציאות שבה הציבור הישראלי מיטלטל בין השאיפה לחזור לשגרה לבין השפעותיה המתמשכות של המלחמה, ניצב עולם התרבות בפני משבר מתמשך. בראיון עם איריס קול, שיתף הזמר והיוצר אבי אבורומי את התחושות המורכבות המלוות את האמנים בשנתיים האחרונות, והתייחס למתח שבין הצורך בהמשכיות אמנותית לבין המציאות הביטחונית והכלכלית שחוות המשפחות והצוותים הטכניים מאחורי הקלעים.
אבורומי תיאר את התקופה האחרונה כחוויה מטלטלת, לא רק ברמה האישית אלא בראש ובראשונה ברמה המקצועית. לדבריו, הניסיונות לשוב לשגרה מלווים בתחושת קיפאון שפגעה קשות במי שפרנסתם תלויה באירועים חיים. "כשלוקחים לנו את הבמה אז בעצם מכבים לנו את המנוע", אמר אבורומי, כשהוא מקפיד להדגיש כי המוקד אינו ברווחיו האישיים, אלא בצוותים הטכניים, הנגנים ואנשי הסאונד, שמצאו עצמם ללא עבודה ממושכת.
על אף הביקורת שנשמעה כלפי אמנים שלא הביעו את דעתם בגלוי, אבורומי הבהיר כי הוא לא נמנע מלהשמיע את דברו. "יש איזושהי תחושה שקהילת התרבות במדינת ישראל, אסור לה לפתוח את הפה שלה, ואני כאן להגיד שזה ממש לא נכון", ציין. הוא הדגיש כי למרות הנכונות של האמנים לספוג פגיעה כלכלית למען הערכים הלאומיים, השתיקה אינה פתרון עבור עשרות משפחות התלויות בתעשיית האירועים. "אני מקווה מאוד שהמדינה תיקח את זה לתשומת ליבה", הוסיף.
בתוך כך, שחרר אבורומי את שירו החדש, "קח אותי לתאילנד". בשיחה, הוא הסביר כי השיר אינו משקף בריחה מהמציאות, אלא מהווה מטפורה לצורך אנושי בסיסי בשפיות וברגעים של נחת. "אנשים בשנתיים האחרונות כל כך עסוקים בלשרוד ששכחנו בשביל מה אנחנו שורדים בכלל מלכתחילה", הסביר. לדבריו, תאילנד מייצגת את הרגעים השמחים, את החופש ואת היכולת להתנתק מהחרדות היומיומיות.
כאשר נשאל על הטקסט המעורר מחלוקת בשיר, אבורומי הבהיר כי אין בכך אמירה מזלזלת, אלא ביטוי לשחרור מלחץ וכובד. "הכוונה הייתה די, מספיק כבר לחשוב על כל דבר, לקחת הכל ברצינות, לקחת הכל בכובד, להיות מפוחדים, לחוצים, מתוחים", הסביר.
לצד הפעילות המוזיקלית, אבורומי מתכונן לאתגר הבא בקריירה שלו - גילום דמותו של צ'רלי ביטון בסדרה החדשה 'פנתר כפול', שתעלה בקרוב ב־yes. בסיכום הדברים, ביקש להעביר מסר מפויס: "מחכה לנו שנה מאוד מעניינת, מקווה מאוד שניכנס לשנה קצת שונה מהשנתיים האחרונות. אבל אני לא יכול להתלונן, אני חושב שהראשונים להצביע בידיים וברגליים איך הם רוצים שהשנה תיראה אלה החיילים שלנו, המילואימניקים והמשפחות שלהם. הם האנשים שאנחנו צריכים להצדיע להם. לא משנה מה הם יחליטו - ממשיכים את הלחימה, מפסיקים את הלחימה, אנחנו מאחוריהם. אם הם סובלים, אז אנחנו נסתום את הפה ונמשיך עד שיהיה בסדר".
