"תיבות פנדורה שנפתחות אחת אחרי השנייה"
אזהרת טריגר! • רס"ר רעות זריהן, חוקרת ביחידת 105 בלהב 433, על פרשת ההורים הפדופילים: "הם נראים הכי רגילים - מי היה חושד?"
אזהרת טריגר: גל מעצרים מטלטל חשף לאחרונה שמונה גברים, בהם אבות ממשפחות נורמטיביות ובעלי תפקידים בכירים, החשודים שפגעו בקטינים במשך שנים, תיעדו והפיצו את מעשיהם, ואף ייעצו זה לזה כיצד לפגוע בילדים מבלי שהסביבה תבחין בכך. בראיון מיוחד לסיון כהן, רס"ר רעות זריהן, חוקרת ביחידה 105 בלהב 433, תיארה את המתרחש בחדרי החקירות, הסבירה מדוע אין מדובר ברשת מאורגנת אחת, וסיפקה עצות קריטיות להורים.
כשמדובר בעבירות פדופיליה ברשת, הדימוי הציבורי של "רשת" מאורגנת מטעה לעיתים את הציבור. רס"ר רעות זריהן, חוקרת ביחידה 105 של להב 433 (המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת), הסבירה כי התופעה אינה מנוהלת כקבוצה אחת סגורה. "לא מדברים על קבוצה של פדופילים שנמצאים כולה בתוכה ומעבירים מסרים אחד לשני, תמונות וסרטונים", הבהירה זריהן.
"הכוונה היא שזה אירוע מתגלגל. עולים על פדופיל אחד ומוצאים אצלו המון המון תכנים ושיחות, התכתבויות, עם עוד פרופילים. אנחנו מזהים אותם - גם הם פדופילים פוטנציאליים. עוצרים אותם וגם אצלם מוצאים עוד התכתבויות. תיבות פנדורה נפתחות אחת אחת", הוסיפה.
הזירה המרכזית שבה מתנהל השיח המזעזע הזה היא אפליקציות מסרים מוגנות. "בד"כ זה באפליקציות כמו טלגרם", סיפרה זריהן. "מכירים לפעמים באפליקציות אחרות, באפליקציות היכרויות, אבל בפועל הן יותר משמשות לסטיות מיניות. לרוב במקומות כאלה הכול מתחיל. זה מקומות שיותר קל לטשטש עקבות. לא תמיד יש מפגש פיזי, לפעמים יש לפעמים אין, אבל השיח מתרכז שם ביניהם - בין אם לפנטז אחד עם השני ובין אם לשדל אחד את השני - איך לפגוע ולבקש לראות את זה בתמונות ובסרטונים".
הפרופיל: "השכן, הגיס, הקולגה"
אחד המאפיינים המורכבים והמפחידים ביותר של החקירות הללו הוא זהותם של החשודים. אין מדובר באנשים משולי החברה, אלא בדמויות נורמטיביות לחלוטין למראית עין. "בהחלט לא שולי החברה," אישרה זריהן. "אנחנו מטפלים ב־8 אנשים שכל אחד מהם הוא במירכאות לגמרי האדם הנורמטיבי. אם זה הקולגה, השכן, הגיס - זה יכול להיות כל אדם. אם אנחנו מצפים לפגוש מפלצת אז ממש לא. הם נראים הכי רגילים, הכי סבבה. מי היה חושד בכלל שזה מה שהם עושים בחדרי חדרים? גם הנשים שלהם לא חושדות".
זריהן הדגישה כי בתיקים שבהם היא מטפלת כעת, בנות הזוג נותרו בחוסר ידיעה מוחלט: "במקרים האלה ספציפית ניכר שהנשים לא יודעות כלום".
בתוך חדר החקירות
ההתמודדות עם החומרים שנחשפים בטלפונים הניידים של החשודים דורשת כוחות נפש יוצאי דופן מצד חוקרי היחידה, שנאלצים לעמת את החשודים עם ראיות חד-משמעיות. "הם ישר אומרים שזו פנטזיה, וזה במצב שהם עוד קושרים את עצמם להתכתבות. יש כאלה שאומרים 'אני לא מכיר ולא יודע'".
ההכחשות נמשכות לעיתים גם כשהמכשיר הנייד מונח על השולחן. "זה נע בין 'פרצו לי, מישהו מנסה להתנכל לי והתכתב בשמי', לבין 'זה שלי אבל מעולם לא ראיתי את ההתכתבויות', והיו כאלה שקושרים ואומרים 'זו פנטזיה, מעולם לא מימשתי, אתם חייבים להאמין לי'. מאוד קשה להם להודות בדבר הזה".
בנקודה זו ביקשה זריהן להעלות על נס את עבודת עמיתיה ליחידה: "החוקרים פה - אני חייבת להרים להם אחד אחד. הדיסוננס בין לשבת לראות את כל הדברים האלה, הדברים הכי מזעזעים, אף אחד לא רוצה לראות את זה, בטח לא על בסיס יומי ובטח לא בכמויות האלה. לקרוא הכול, לרשום דוחות, להציג לחשודים בחדר החקירה, לשמוע הכחשות, ועדיין להיות ממלכתיים ולדעת איך להוציא מהם בצורה מתוחכמת את האמת, להוציא אותה לאור".
תגובת המשפחות והנשים ברגע מעצרם של החשודים מלווה בהלם עמוק. "אנחנו מעדכנים, עד לגבול מסוים. יש גבול שאנחנו לא יכולים לחשוף דברים מהחקירה. יש המון הלם בהתחלה, הן בהכחשה, וזה מובן כי 'זה אדם שאני ישנה איתו כל לילה. לא יכול להיות, הוא אבא מדהים'. יכול להיות שככל שהמעצר מתארך עולים עוד דברים, אולי הן באות לדיונים בביהמ"ש, אולי נופל להן האסימון". אך האינסטינקט הראשוני של הנשים, כך תיארה, הוא "לתמוך, להכחיש, להגיד שזו טעות ואין סיכוי שזה בעלה. וזה כואב, כי הלוואי יכולנו להראות להן כדי שיבינו שאנחנו לגמרי אמיתיים".
"אם יש ספק - אין ספק"
העובדה שעבריינים אלו פוגעים לעיתים גם בסביבתם הקרובה, כולל בחברים של ילדיהם, מעלה אצל הורים רבים את השאלה המפחידה ביותר: כיצד ניתן לסמוך על שליחת ילד למפגש חברתי בבית אחר, שנראה נורמטיבי לחלוטין?
רס"ר זריהן הודתה כי השאלה הזו מעסיקה גם אותה ברמה האישית, וסיפקה הנחיות חסרות פשרות: "תמיד לוודא מי נמצא בבית. אם שולחים את הילד או הילדה לשכנים או לחברים, מי בבית? אם האמא אומרת 'כרגע אני לא נמצאת', אפילו לשעה - לא לשלוח. או להיות שם. אפילו לא לתת לילדים לישון אצל חברים, זה לא חובה".
בסיום דבריה, היא קראה להורים לנטוש את הקונספציה של "לי זה לא יקרה" ולשמור על ערנות מתמדת: "אם יש ספק - אין ספק. עד כמה שהאבא נראה נחמד, אתה לא יודע מה הנטיות או אם יש אחים גדולים, אף פעם אי אפשר להיות בטוח. מה שלא חייב - להיות זהיר, קשוב ועירני. לא להגיד 'לי זה לא יקרה'. להיות על המשמר כל הזמן ולחשוש. לחשוש כדי שתהיה עירני". בסיום השיחה הדגישה: "אנחנו מפעילים את כל המשאבים שלנו בשביל לאתר את העבריינים האלה".
