אסי עזר, מנחה טלוויזיה, שדרן רדיו, שחקן ותסריטאי ישראלי, השיק פרויקט אודיו־ויזואלי חדש בשם 'כל מה שעוזר' בשיתוף משרד הבריאות, שנועד להעלות את המודעות הציבורית לנושא החרדה. בריאיון לרבקה מיכאלי בתוכנית 'באה לשבת', שיתף עזר בגילוי לב על ההתמודדות האישית שלו עם התקפי חרדה ועל ההשראה מאחורי השירים בפרויקט.
"מבחינתי בית זה המקום שבו אתה יכול להתפרק, להיות מי שאתה ולתת למה שמכאיב לך לשקוע", הסביר עזר. "גם כשאני בחרדה, אני תמיד רוצה להיות בבית, במיטה שלי". כשנשאל כיצד באים לידי ביטוי התקפי החרדה שלו, פירט: "יש הרבה סוגים. יש כאלה שפתאום מרגישים שהם לא יכולים לנשום ורצים לבית חולים. אצלי זה אף פעם לא היה כזה. כשהייתי מתקשה בכתיבה או בעבודה, היה נשתל בי זרע קטן של 'מה יהיה', ולאט לאט הוא גדל. הייתי מוצא את עצמי חושב את אותה מחשבה בלופים, עייף כל הזמן, סובל מסחרחורות וממציא לעצמי מחלות".
עזר המשיך ותיאר את התחושות המלוות את ההתמודדות הנפשית: "בסוף, מה זו חרדה? הנפש משתלטת עליך ופוגעת במקומות שונים בגוף. זה כמו וירוס שיכול לשוט בין הנפש, הנשמה והגוף". בהמשך, התייחס לשיר שביצעה רוני דלומי במסגרת הפרויקט, המוקדש לבני הזוג של המתמודדים. "אני מקדיש אותו לכל מי שחי או מכיר אדם שמתמודד עם חרדה. גם מי שחי לצדנו צריך להתמודד איתנו ועם ההשלכות שמשפיעות גם עליו. השיר מתאר אישה שחיה לצד בן זוגה, מסתכלת עליו מהצד ומחכה שהוא יזדקק לה".
על השיר שביצע רן דנקר, סיפר עזר כי הוא נוגע בתחושת הבושה. "בחרדה יש המון בושה. השיר מתאר את הרגע שבו אתה נמצא בתוך השבר, כשאתה לא מצליח לרקוד כי אתה בדיכאון או בעצבות, אבל הקצב של השיר מכריח אותך לרקוד. זה הדיסוננס שאני אוהב". לסיום, שיתף עזר על השיר ששרה נסרין קדרי, אותו הקדיש לאמו: "כילד אתה מחקה המון את ההורים שלך ואת התגובות האינסטינקטיביות שלהם. לאמא שלי היו חיים לא פשוטים, וההתייחסות שלה לחיים תמיד הייתה כמאבק. היום, כשהיא כבר בת 70 פלוס וכולנו מסודרים, אני אומר שהיא צריכה להניח למאבק הזה ולחמול על עצמה. זה כמו שיר ערש לאמא, שהבן שלה מבקש ממנה פשוט ליהנות מהלילה".