"יכול להיות שבתקופת רונן בר היו אירועי גאווה"
תמיר מנדובסקי, איש שב"כ לשעבר, טען: "בתקופה שלי לא זוכר שום אזכור ואירוע גאווה" • אך הדגיש: "אני 100% בצד של הקהילה הגאה"
תמיר מנדובסקי, מחבר הספר "השקעות לעצלנים" ואיש שב"כ לשעבר, שוחח עם ניסים משעל וענת דוידוב ב־103fm והתייחס לסערה סביב יחס ראש הארגון, דוד זיני, לעובדיו השייכים לקהילת הלהט"ב, ועל הדיווח כי זיני דרש להסיר את פינת הזיכרון במשרדי השב"כ לטבח 7 באוקטובר.
"שירתי בסדיר ובמילואים במתקנים השונים בין השנים 2012 ל־2022, סך הכול עשר שנים, ובתקופה הזו אני לא זוכר שום אזכור ושום אירוע גאווה", אמר מנדובסקי בפתח דבריו. "אני לא זוכר גם איזשהו צורך. היו לי המון חברים, חברי הקהילה, הומואים ולסביות בשירות. לא קיימו אירועים, ואני גם לא זוכר שהייתה איזושהי דרישה או שהם הרגישו צורך בכך".
"אני אמנם לא בן הקהילה, אני סטרייט, אבל אני במאה אחוז בצד של המאבק הפוליטי של הקהילה הלהט"בית. שלא אובן לא נכון", הדגיש מנדובסקי, "אבל נראה לי שחשוב להיצמד לעובדות. לא מדובר פה באיזושהי מדיניות חדשה. יכול להיות שבין 2022, בתקופתו של רונן בר, עד 2026 היה איזשהו שינוי מגמה ואפשרו כל מיני אירועים ותאים, אבל בתקופה שלי לפחות לא היה אפילו אזכור, וגם לא זכור לי שהייתה דרישה. פשוט לא היה עניין".
"בעד הנצחה וזיכרון"
בהמשך, התייחס מנדובסקי לדיווחים על פירוק פינת זיכרון לזכר 7 באוקטובר. "אני לא ראיתי את העמדה הזאת, זה היה לאחר תקופתי", הודה. "אני לא מכיר את המקום הזה, אז אני מתקשה להביע דעה חד משמעית על משהו שאני לא מבין בו".
כשנשאל על החשיבות העקרונית של הנצחת הנופלים, השיב: "אצלי בספרייה, למרות שלא הייתי בשואה, יש הרבה מאוד ספרי שואה. אני חובב ספרות שואה. למה? כי זה מזכיר לי את המציאות, את מה שהיה. זה גם הנצחה וזה גם מזכיר לנו מה היה ולמה אנחנו פה. אני חושב שכל עובד שב"כ לא מתגאה באירועים שהיו שם, ואני חושב שזה טוב מאוד שזה יזכיר לנו. אני בעד הנצחה ובעד זיכרון. לגבי מיקום וגודל, אני באמת לא יודע כי לא הייתי שם".
