ורמוט על סיאטל: "טרלול פרוגרסיבי"
גילי ורמוט, פרשן כאן 11 למונדיאל, שיתף בחוויותיו מהעיר המארחת בארצות הברית: "אנשים הולכים עירומים, אישה מחזיקה גבר בשלשלאות"
טורניר המונדיאל מספק עניין רב לא רק על כר הדשא, אלא גם מחוצה לו. גילי ורמוט, פרשן 'כאן 11' למונדיאל, שוהה בימים אלה בסיאטל ושיתף בחוויותיו מהאווירה בעיר המארחת, במיוחד סביב המשחק הטעון בין איראן למצרים.
"יצא חוק מרפי שהמשחק הזה נפל על שתי מדינות מוסלמיות דתיות שלא מקבלות את כל העניין של הלהט"ב", סיפר ורמוט. "סיאטל היא העיר הכי ליברלית ברמה הזויה. מחוץ למגרש הרגשת את הדגלים ואת כל הטרלול הפרוגרסיבי הזה שיש בחוץ. אנשים מוזרים מאוד, אבל פיפ"א נהנתה מכל הסיקור התקשורתי סביב זה. בסוף, בתוך המגרש לא הרגשת שום דבר שונה"
בהמשך, התייחס ורמוט לסוגיית ההתנגשות בין התרבות המערבית לזו של המדינות השמרניות המשתתפות בטורניר. "כשהמונדיאל היה לפני ארבע שנים בקטאר והיו נבחרות שרצו לשים סרט קפטן בצבעי הגאווה, אמרו להם שצריך להתחשב בתרבות המקומית ולכבד אותם", הזכיר ורמוט. "אם רוצים לקחת את זה לחיים המציאותיים, תמיד בסוף החילוני הליברלי צריך להתחשב בדתי השמרן. ככה זה עובד".
ורמוט תיאר את שראה ברחובות העיר: "היה פה מצעד הגאווה האמיתי. כל הכבישים היו חסומים. אתה רואה גברים ונשים עם השיער צבוע בכל הצבעים, אנשים עירומים הולכים כשהכול בחוץ, אישה מחזיקה גבר בשלשלאות. אין להם תרבות".
לקראת המשחק בין בלגיה לסנגל, ניתח ורמוט את יחסי הכוחות בין הנבחרות. "גם קווין דה בריינה הוא מעבר לשיאו, למרות שבמשחק האחרון נגד ניו זילנד הוא היה טוב והם התאוששו", הסביר. "הם לא נבחרת מיוחדת. סנגל הרשימה, זה משחק שקול לגמרי ואני לא אופתע מאף תוצאה. בסנגל ראינו עוצמות ומהירות מקדימה, אלו נבחרות שרצות חזק, מהירות ואתלטיות. בלגיה זו יותר קבוצה, פחות מהירות. השחקן היחיד המהיר שם בהתקפה הוא ז'רמי דוקו, וגם הוא אוהב יותר את הכדור לרגל מאשר לרוץ לשטח. כולם באים לרגל, אם זה דה בריינה, דה קטלארה או לוקאקו. אין שם יותר מדי מהירות ואתלטיות. זו קבוצה שאוהבת להחזיק את הכדור ולשחק לרגל".
