לפני ארבע שנים, באוגוסט 2022, כתבתי כאן שאיצטדיונה של הכוכב האדום, שכינויו "המארקנה", אינו צריך להפחיד את מכבי חיפה, שתשחק בו מול הכוכב האדום בלגרד. ואמנם ממש באותו ערב סיימו השתיים בתיקו 2:2, וחיפה עלתה בזכותו לשלב הבתים בליגת האלופות.
את התיזכורות לאותו משחק חייבים לשנן גם כדורגלני הפועל באר-שבע שיגיעו בשבוע הבא לגומלין בבירת סרביה. היא חשובה מפני שפעמים רבות מייחסים לאיצטדיון בייתי יתרון גדול יותר מכפי שהוא באמת. אחרי הכל באר-שבע ניצחה שילשום 0:1 את הכוכב, לא בטרנר, אלא בהונגריה, במגרש נייטרלי, אליו הגיעו מאות בודדות בלבד מאוהדיה של קבוצת הפועל.
לא חסרות דוגמאות המוכיחות שבייתיות אינה מבטיחה ניצחון. למשל, כמו באליפות אירופה 2004 שהייתה בפורטוגל. הנבחרת המארחת שובצה אז בבית אחד עם יוון, ספרד ורוסיה. דווקא יוון חוללה באותו בית הפתעה בהשיגה ניצחון 1:2 על פורטוגל. בהמשך התברר שהיה זה רק הקדימון לסנסציה שהתרחשה במשחק הגמר. הוא נערך בלוז, איצטדיונה של בנפיקה ליסבון, לעיני קרוב ל-63 אלף אוהדים, ששרו בגרון ניחר את ההמנון. על כר הדשא שוב התייצבו יוון ופורטוגל, עם כריסטיאנו רונאלדו בהרכבה. איש לא האמין למראה עיניו, אבל בסיומו היו אלה היוונים הצנועים שחגגו ניצחון 0:1 וזכו בגביע היבשת. זו כאמור רק דוגמא אחת וישנן עוד רבות כמותה.
בשבוע הבא, בגומלין בבלגרד, מסוגלת באר שבע לשחזר את הישגה של מכבי חיפה, אליו התייחסתי כבר בראשית דברי. אחרי הכל, הכוכב האדום כבר טעמה את נחת רגלה, והמתחיל במצווה אומרים לו גמור.