יום השנה לטבח ה-7 באוקטובר מתקרב ובקרב המשפחות השכולות שורר זעם רב בשל העובדה שעדיין לא הוקמה ועדת חקירה ממלכתית לטבח. שלי משל-יוגב, אימה של ליבי כהן מגורי ז"ל שנרצחה ב-7 באוקטובר 2023 במסיבת הנובה, ביטאה את תחושתיה לקראת יום השנה לטבח ה-7 באוקטובר והצורך לארגן אזכרה לבתה מזה שנה שלישית.
"הימים הם קשים כי ה-7 באוקטובר מציף את הכאב עוד יותר, השגרה בדרך כלל שואבת, אני אתמול תפסתי את הראש ואמרתי שאני מארגנת אירוע לילדה מתה. זו אזכרה, יגיעו לכאן מאות אנשים, צריך שיהיה אבטיח, ענבים, פיצוחים. במקום לארגן יום הולדת, מסיבת הפתעה, אני מארגנת אזכרה לילדה שאיננה. 3 שנים כבר עברו ומלווה בזה פחד גדול מאוד מההבנה שככה זה הולך להיות תמיד. זה לא נעים", שיתפה בצער.
"אני כל בוקר מתעוררת ובדמדומים שאתה חצי ישן, חצי ער, כל בוקר אני מרגישה שליבי מתה. ככה אני מתעוררת במשך 3 שנים. אני ממש לא מצליחה להבין איך לא קרה אף בוקר שהתעוררתי לתוך החיים האלה עם ההבנה הזו. כל בוקר בשנייה עולה הדופק, אני אומרת שהיא מתה ומתחילה להתעורר. ההבנה שזה הולך להיות ככה לתמיד זו הבנה קשה. גם להתגעגע זה קשה, ליבי עשתה טיול גדול, 7 חודשים הייתה בדרום אמריקה והבית ככה מתרוקן, אני זוכרת שעשיתי לעצמי פסיכולוגיה בשקל ואמרתי שהיא לא הייתה 7 חודשים בבית אז עכשיו היא לא תהיה 7 חודשים. עברו 7 חודשים, אמרתי תחזיקי מעמד עוד חודש, מה אם היא הייתה מטיילת 8 חודשים? ככה הצלחתי למשוך, ומשכתי. עד שהיה פה גם איזה משבר שהבנתי שהיא לא חוזרת עד היום", סיפרה בכאב.
"אם יש מישהו שצריך להגיע הביתה והדלת נפתחת, יש איזה מאית שנייה של מחשבה של מי זאת, אולי יש פה הפתעה מטורפת והיא חזרה בהפתעה מדרום אמריקה. זה לא משתחזר, ההבנה שככה אתה חי על הקצה כל הזמן עם ההבנה הזו מחדש ועם הרצון הזה שהיא תפתיע מחדש וזה לא ייגמר, זה מה שה-7 באוקטובר הציף ולא היה לפני חודש", הסבירה.
לאחר מכן התייחסה ליוזמה של משפחות נפגעות ה-7 באוקטובר להקים סוכה משותפת: "בסוכת המחדל אני פוגשת את המילייה שלנו. לסוכת המחדל מגיעות משפחות שהן נפגעות ה-7 באוקטובר, מגיעות משפחות של שורדי שבי, מגיעות משפחות שכולות, מגיעות משפחות של חטופים שחזרו או שנרצחו, כל מה שאנחנו רוצים זה לספר, שלא ישכחו. זו המטרה המרכזית. מגיע קהל שהוא שותף לדעתנו. דעתנו היא שכל מי שהנהיג את המדינה ונגע מדינית או ביטחונית ב-7 באוקטובר לא ראוי שימשיך להיות בחיים הציבוריים שלנו. אני לא מצליחה להבין איך יש מישהו שלא חושב ככה?".
זאת ועוד דנה בדיווחים האחרונים על התרעות שראש הממשלה קיבל לפני הטבח ותקפה במילים קשות: "אני לא יכולה להגדיר את מידת התסכול. עוד שנייה המוח מתפוצץ בתוך הקרקפת. 3 שנים מאכילים אותנו בטמטום, אם העירו אותו ב-7 באוקטובר או לא, הוא העז לרמוז ראש הממשלה ורעייתו שלו היו מעירים אותו ב-7 באוקטובר הכול היה נראה אחרת. הוא העז לרמוז שאם היו מעירים אותו הוא היה מקפיץ את כל חיל האוויר. הוא ברמיזות אומר במעין טרור פסיכולוגי שהוא היה מונע את הטבח. השאלה היא לא האם העירו אותו או לא העירו אותו, כי כן העירו אותו ב-06:29, הוא לא התעורר, פעמיים היה צריך להתקשר אליו והוא שאל למה הם יורים. אתה שואל למה הם יורים? אתה ידעת למה הם יורים, אתה קיבלת התרעות שהם הולכים לעשות הרג המוני".
"לקח לו 3 שעות לדבר עם הרמטכ"ל, הוא לא הקפיץ שום חיל אוויר. אז השאלה היא לא האם העירו אותו או לא העירו אותו? השאלה היא האם ישנו טרום ה-7 באוקטובר? אנחנו ישנו. כשראש המודיעין המצרי אומר: 'אני הגעתי ונתתי לו 3 פעמים התרעה שחמאס מתארגן להרג המוני', שיורש העצר הסעודי אומר: 'אני התרעתי בפניו', כשראש השב"כ אומר: 'אני אתבע אותו דיבה, נתנו לו 11 פעמים אזהרות שחמאס מתארגן לפעולה וצריך לחסל את ראשי החמאס'", אמר.
על האפשרות כי ראש הממשלה ימשיך לכהן בתפקידו לאחר הבחירות: "אין לי תשובה לזה. זו תשובה שמרטיטה לי את הלב. זו שאלה שגורמת לי לתגובה פיזיולוגית אמיתית. אני רוצה לשאול אותך שמי שאשם ברצח של הילד שלך, זה לא שלי מול בנימין נתניהו, זה לא אני מולו, וזה רחוק מלהיות עניין פוליטי, כל מי שהיה בהנהגה לא יכול להישאר. בדיוק כמו שהרצי הלוי, רונן בר, חליווה, האלוף טולדנו, כל רשימת האלופים שהיו אחראים לביטחון שלנו, ראש הממשלה חשב שלא מן הראוי שישארו בתפקידם, לא ראוי גם שההנהגה המדינית תישאר בהנהגה. הם לא נתנו לנו ביטחון. איך הם יכולים להמשיך להנהיג אותנו?"