אלמנת המג"ד לא נוטשת את חללי גולני: "אני שם בשמו"
אשירה, אלמנתו של מג''ד 13 תומר גרינברג, על ילדתם הקטנה שגדלה בלי אבא, ועל השליחות שהיא לקחה על עצמה
אשירה גרינברג היא אלמנתו של סא"ל תומר גרינברג ז''ל, מג''ד 13 בגולני, שנפל במלחמת חרבות ברזל. לציון שלוש שנים למלחמה שוחחה גרינברג עם ענת דוידוב וניסים משעל ב-103fm, סיפרה על השכול הפרטי שלה, ועל התפקיד שלקחה על עצמה כבת זוגו של המג"ד המיתולוגי מגולני.
7 באוקטובר מתקרב, ואיתו התחושות צפות. "יש לי תחושת מחנק בגרון. אני סופרת את הימים לאחור וכל הלו"ז שלי מלא באזכרות שהייתי רוצה להגיע אליהן", סיפרה אשירה. "אני לא חושבת שיש יום שדומה לקודמו".
פרט לאובדן בן הזוג, אשירה מגדלת את ביתם ארבל שהייתה רק בת שלוש וחצי כשאביה נפל. "יש לי ילדה לגדל שכל הזמן שואלת על אבא שלה", אמרה. "יש זכרונות שאי אפשר לשתול בחזרה לראש. אתמול היא חלמה שהיא וכל החברים שלה יצאו לטיול אופניים, ואז היא גילתה שהיא על האופנוע של אבא שלה, והיא הובילה. תומר נוכח שם - בסיפורים, בתמונות, בסרטונים".
אבל אשירה חשה שיש לה תפקיד גדול יותר, כמי שממשיכה את המסורת של תומר. "כבר ביום ראשון התחיל הסבב החדש של האזכרות. כשיש 42 חללים רק מגדוד 13 מאז 7 באוקטובר קשה להשתתף בכולם, אבל אני בטוחה שזה מה שתומר היה רוצה - ואני שם בשמו", אמרה.
"תומר היה יכול להיות הדמות המחבקת - הוא לא נמצא שם"
"המפגשים טעונים וקשים, אבל עם הרבה נחמה ומחילה", הוסיפה. "הם נלחמו עד הכדור האחרון, עד לטיפת הדם האחרונה בגבורה שתסופר עוד שנים קדימה בהרבה הקרבה".
תומר נפל בתמרון הקרקעי בעזה כחודשיים לאחר שהחלה המלחמה. רעייתו סיפרה כי ייסרה אותו העבודה שהוא היה עסוק בלחימה, ולא הספיק לחבק את משפחות החללים בגדוד שלו. "תומר היה המפקד שלהם, הוא לא יכול היה להיות שם כשהמשפחות קברו אותם, הוא לא היה יכול להיות בניחום אבלים", אמרה בצער. "גולני מחבקת את המשפחות, אבל תומר, שהיה המפקד שלהם באותו יום ארור, הרגיש שכל אחד מהם כמו הילדים שלו - והוא לא שם. זה לא שהם כועסים עליי, אבל בסוף יש תחושת אובדן גדול שאין לו אבא ואין לו אמא, ותומר, שהיה יכול להיות הדמות המחבקת, לא נמצא שם".
"הדבר שהיה חשוב לו היה לטהר את שמם ולספר את סיפור הגבורה שלהם: בנירים, בנח"ל עוז, במוצב פגה, בדרכים. אין מי שנתפס במיטה, שלא לקח נשק ויצא להגן על חבריו", הדגישה אשירה.
