יוצאים לאור: איך מתמודדים עם חזרה בשאלה?
המאזינה וילדיה בחרו לעזוב את העולם החרדי, אבל נתקלים בקשיים • האם מדובר בתופעות הקשורות לגיל ההתבגרות או לשינוי שעשו בחייהם? • דליות הסבירה
"אני מגיעה מהמגזר החרדי, ולפני כ־5 שנים יצאתי עם ילדיי אל העולם החופשי", סיפרה בהתרגשות המאזינה לאה נעזרה באגודה ליוצאים בשאלה בכדי להתמודד עם התהליך העמוק שעברה. "אני אמא ל־4 ילדים, ומרגישה שאפילו ההורות שלי השתנתה בעקבות התהליך שעברתי. אני מאפשרת להם המון, נותנת להם חופש להתלבש בדיוק כמו שהם רוצים, יש לנו שיח מאפשר בבית, ואני מדברת איתם אפילו על מיניות. בחודשים האחרונים אני חוששת שהחופש הזה מגביל אותם, ותוהה איך אוכל לשפר את התקשורת שלי מולם. מרגיש לי שהם חושבים שפחות אכפת לי מהם, שאני מזניחה אותם, ולא אוהבת אותם כמו פעם, מה שאינו נכון כמובן. פשוט קשה לי להראות להם אהבה כמו שהם מצפים, ואני לא אמא מחבקת כמו שהייתי רוצה להיות".
מיכל דליות התרגשה מהפנייה של האם, ואמרה שככל הנראה המאזינה הלכה מקיצוניות אחת לקיצוניות השנייה, "גם בעולם החופשי כמו שאת קוראת לו יש הרבה מגבלות, ויותר מזה אני רוצה להגיד לך שחופש אמיתי יש בתוך מסגרת. אם המסגרת היא כמו המסגרת שיצאת ממנה, מסגרת חרדית נוקשה, ומאוד מגבילה ואת יצאת ממנה בלי לשים מסגרת אחרת זו פריצת גבולות". בהמשך הדגישה דליות שילדיה של המאזינה התבגרו, "הרי עברו 5 שנים מאז שעשית את המעבר בין העולם החרדי לחילוני, הבן שלך היה בן 7 ועכשיו הוא בן 12, הילד התבגר. הוא נכנס לגיל ההתבגרות בעולם החופשי, וזה משהו אחר לגמרי. הוא מעז להגיד דברים ואפילו קצת מתחצף. המאזינה הודתה שאכן יש משהו בדבריה של הסופר נני, וסיפרה על אירוע שהיה בביתה לאחרונה: "רציתי שהבן שלי יבחר את החוג שלו, ושסירבתי להגיד לו לאיזה חוג כדאי לו ללכת הוא התעצבן ואמר שלא אכפת לי ממנו, ושאני רוצה שיעשה את כל העבודה ויחליט לבד". מיכל דליות הסכימה שזה ממשפט של ילד בגיל ההתבגרות שנמצא בחוסר איזון פנימי, "תראי, גיל ההתבגרות הוא גיל קשה. הילדים כועסים על עולם המבוגרים, מתנגדים לכל הגד, זה השלב בו הילדים יוצרים ניתוק פסיכולוגי מחבל הטבור של אמא בכדי להרגיש שהם הופכים לישות אוטונומית".
"לאה, את אישה אמיצה מאוד", אמרה דליות למאזינה הנרגשת, "מי שיוצאת בשאלה עם ארבעה ילדים היא אישה אמיתה ואין לי ספק בכלל. אבל את חייבת להבין שתקשורת בין אמא לילדים שלהם היא גם במגע. ילד צריך חיבוק, חיוך, לפעמים אפילו מבט אוהד ולא רק מילה טובה. להראות אהבה אפשר גם כשאת הולכת לסופר ושואלת את הילדים מה הם אוהבים ורצים שתקני להם. את חייבת ללמוד להראות אהבה במגע, ולא רק בשביל הילדים אלה גם בשבילך. את כולה בת 32 ויש לך 50 שנה לפחות אפשרות לחיות, ולהראות אהבה. אם קל לך יותר עם הילדים הקטנים תתחילי איתם, מצידי תלטפי להם את הראש, ככה סתם במקרה. תאמני את עצמך לייצר את זה, ובהדרגה תעברי לילדים היותר גדולים, ואז תגיעי למצב בו תוכלי לבנות גם מערכת יחסים זוגית. את חייבת ללמוד לעשות מעקף, ממש כמו שעושים למי שעובר אירוע לבבי - למרות החיים שעברת את חייבת לעצמך את הזכות ללמוד להראות את הרגשות שלך במגע", אמרה הסופר נני וטענה שהדבר חשוב כמעט כמו ללמוד אנגלית. "זה נכון לטפל בנזקים שנגרמו לך בחייך, אבל דעי לך שלפעמים את יכולה לעקוף אותם, במיוחד אם את עושה את זה למען התקשורת עם הילדים שלך".
דליות התייחסה לתפקידה של האם נוכח השינויים שחווים ילדיה, וטענה שעל האם להגיד שהיא רוצה לתת להם עצמאות ולקבל החלטות לבד, אבל אם זה לא מתאים להם היא יכולה לעשות את העבודה, "אני חושבת שאת צריכה לייחס את ההתנהגות של הבן שלך לשלב בו הוא נמצא בחייו ולא לשינויים שעבר לפני 5 שנים. ילדים צריכים לקבל אישור לזה שאנחנו אוהבים אותם, ומלל זה לא מספיק. להגיד לילד שאוהבים אותו זה לא מפסיק". אז איך אפשר לגרום לילד להבין שהוא אהוב? לדבריה של דליות בפשטות רבה: "כשאת מכינה לו את ארוחת הצהריים תגישי לו את הקציצות ותגידי לו שחשבת עליו ועשית אותן כמו שהוא אוהב, את לא חייבת לעשות את זה כל הזמן, מספיק כל יומיים שלושה, ואני מאמינה שההבנה שהוא אהוב תתעורר אצלו. מעבר לזה חשוב לי להדגיש שוב שאת חייבת ללמוד להביע רגש גם באמצעות מגע, ולמענך ולמען ילדייך כדאי שתלכי ללמוד את זה".
