קשה להסתכל על עולם התרבות והבידור המקומי בשנות ה־50, ה־60 וה־70 ולא להיתקל מספר פעמים בשמו של בני אמדורסקי (יליד 1931), אחד מעמודי התווך של הפסקול הישראלי, שכן הוא היה שם כשהכול קרה: הוא החל דרכו בצמד הדודאים בסוף שנות ה־50 עם שותפו ישראל גוריון, היה שם כשגל השלישיות החל לפרוח עם שלישית גשר הירקון, השלושרים והטוב, הרע והנערה, שלישיות אותן יזם במוחו היצירתי והטביעו חותם עצום בפסקול המקומי.
כמפיק, אמדורסקי חתום על עשרות תקליטים, החל מ'ירושלים של ברזל' שהפיק למאיר אריאל, דרך התקליטונים והתקליט שהפיק לאריק איינשטיין ועד אלבומי האוסף משירי מלחמת ששת הימים ('ירושלים של זהב', 'ירושלים של ברזל') שהיו לאלבומים הנמכרים ביותר בישראל עד ראשית האייטיז.
החיוך התמידי, הכריזמה הנוטפת והכישרון המוזיקלי יוצא הדופן הפכו את אמדורסקי, שהיה גם מסעדן ובוהמיין, לאחד האמנים האהובים בישראל החתום בקולו על אינספור קלאסיקות, בהן 'ערב של שושנים', 'תפוח חינני', 'שיירת הרוכבים', 'איילת אהבים', 'אהבת פועלי הבניין', 'סרנדה לך', 'סימן שאתה צעיר', 'מי מפחד מגברת לוין?', 'לו הייתי פיראט', 'ימים של קולנוע', 'שי', 'תלבשי לבן' ו'אני גיטרה', שירו האחרון שכתבה עבורו נעמי שמר.
בפרק הנוכחי של 'מילים ולחן' צלל חוקר המוזיקה דודי פטימר אל סיפור חייו ואל תחנותיו המקצועיות של אמדורסקי שהלך לעולמו בינואר 1994 לאחר מאבק במחלת הסרטן והותיר אחריו את ילדיו אסנת ואסף אמדורסקי, מוזיקאי פורץ דרך בפני עצמו.
הפודקאסט 'מילים ולחן' לוקח אותנו למסע בעקבות התופעות, הסיפורים, השירים והאמנים שעיצבו את הפסקול הישראלי לאורך שנותיו. דודי פטימר הוא עיתונאי וחוקר מוזיקה, יוזם פרויקט תיעוד המוזיקה הישראלית דודיפדיה.
לכל הפרקים של הפודקאסט לחצו כאן
עריכה: עופרי גליכמן