פסוקו - "שמו של גנון מתאים לו, כמו ילד שעשה קקי על השטיח ועונה 'לא ידעתי שאסור'"
גבי מותח ביקורת על מעשיו של שאול גנון ובהמשך מתייחס למאבקים ברבנות וגם לחגיגות יום הולדתו ה-90 של הנשיא שמעון פרס - האזינו
פסוקו של יום הוא משפט, שכל פעם שאני שומע אותו מפי נאשם בקיום יחסי מין עם קטינים, אני מרגיש דחף קמאי שאינו ניתן לריסון לגשת אל אומרו ולעשות בו מעשה שמאז ימי האינקוויזיציה לא נעשה באנשים ושמאז תקופת סטלין לא הופעל על יצורי אנוש.
כשאני רואה גבר מגודל בן חמישים במידות של מקרר שלוש דלתות, עומד בעיניים לחות מול המצלמה מודה שקיים מעשים מיניים עם ילד ואומר 'לא ידעתי את גילו של הנער' ועיניו זולגות קמעה דמעות, או משהו כמו 'הוא נראה מבוגר מכפי גילו', או עוד איזה משפט מהסוג העלוב הזה, אני שואל את עצמי האם אומר הדברים האלה באמת חושב שכולנו, אבל ממש כולנו, דבילים ויכולים להאמין שהמקרר הזה מתייחד עם נער בן 15 חסון וזיפני ככל שיהיה ולא יעלה לא לרגע טרם פשוט את מכנסיו לשאול אותו 'תגיד חמוד, בן כמה אתה בעצם?' או שבלהט האהבה עת הלב עולה על גדותיו נשכח הדבר ממנו?
גל של בחילת בוקר מציף אותי כשאני מסתכל בעיניו הלחות של אותו שאול ששם משפחתו אגב כל כך מתאים לטיעון כי רק בגנון אתה מצפה שהפעוט יענה לשאלה למה עשית קקי על השטיח ב- לא ידעתי שאסור... אז סיכמנו שטיעוני גנון לא מתאימים אפילו לבית ספרנו? סיכמנו, אז נתקדם.
כל פעם שיהודים חרדים ודתיים מטיפים לנו החילוניים על תרבותנו הקלוקלת, על אורחות חיינו הנהנתנים, על זה שאנחנו שותים יותר מדי, מזיינים יותר מידי, אוכלים חזיר יותר מידי ושרצים יותר מידי, ולא מקיימים מצוות ודרכינו הן דרכי נהנתנות הדוניסטית אני קורא וממתין בדיוק יום אחד או שניים כדי לקבל את התשובה הניצחת בסגנון תראו מי שמדבר. תראו את הלינץ' שעושים עכשיו לרב סתיו תחת אוהלה של תורה, לינץ' שאפילו בחוגי החילוניות התל אביבית המסוממת האלכוהוליסטית אין כאלה.
פתח בזה הרב עובדיה עם הדרשה העלובה משלשום בגסות רוח אופיינית של גדול בתורה וקטן בנימוס, וקרא לו רשע וצלם בהיכל, ואתמול כבר הגיעו הדברים לשיא חדש, הרב סתיו הלך בסך הכל להשתתף בחתונת בתו של רב הכותל ושם הוא פגש את הנועם היהודי, את אהבת לרעך כמוך במיטבו, נערים חרדים תקפו אותו, פיזית, קיללו אות בפה מטונף ואפילו המבוגרים האחראיים התבזו בהתנהגות מכוערת, הנה למשל נרשמה הסצנה המגעילה הזאת - חבר הכנסת, שר לשעבר (!), אולי הכי אלגנטי בשרי ש"ס, אריאל אטיאס. משהבחין האטיאס שהרב סתיו מבקש להצטרף למעגל הרוקדים פשוט נטש בהפגנתיות את רחבת הריקודים כדי להביע שאט נפש, כמו תינוק בגן, הוא ושאול גנון בערך אותה רמה.
בימים האחרונים אנחנו מנתחים את ההתפתחות באיראן שטופת הקנאות הדתית הפרימיטיבית ואנחנו מפרשים בהתנשאות מערבית את עמדות המועמדים. וגם שכבר נבחר מישהו שנראה ליברלי אנחנו מזלזלים: האיראנים, הפרסים האלה, גם הכי מתון שם הוא בסך הכל שטן גדול... ההוא קיצוני, ההוא מסוכן, ההוא משיחי ואם הנבחר כבר מבצבצת ממנו איזו רוח ליברלית אנחנו פוטרים את זה בתנועת יד מזלזלת. אבל אם תציבו את האייתולות האיראנים מול המאבק על הרבנות הישראלית יש לי הרגשה שאין לנו במה להתבייש, בכלל בכלל לא...
פסטיבל פרס מתחיל היום, עורו חושו, אל תחמיצו רגע מכל הפסטיבל הזה. את האמת, עם כל האהבה לפרס, הכי קונצנזוס שיכול להיות, וההוקרה למפעל חייו, לא קשה לנחש שבן גוריון, מורו ורבו של פרס, מתהפך בקברו אל מול מצעד הסלבס שבאים לקלס את נשיאנו. ואתמול, כחלוצה לפני המחנה, נחתה היא ולא אחרת, ברברה סטרייסנד. גם יהודיה טובה, גם חברה טובה, וגם אחלה אחלה זמרת. לא לבד נחתה כאן הגברת, היא הביאה עימה את כלבה הפעוט, הלבנבן, סמי, שיצא מדלת המטוס חבוק בזרועותיה. היא אפילו לא אפשרה לו לנשק את אדמת הקודש כי הוא היה חפון אי שם בגובה חגורת שמלתה משנות השישים, ואני התמקדתי בעיניו כי בעיני ברברה אי אפשר היה להתמקד, היא ירדה לבושה בגלימת כוהנים לבנה ומצנפת ומשקפיים כהים, אבל סמי עוד לא קיבל את חליפת המסיבה וחשבתי מה עבר לו בראש? מה עובר בראשו של כלב שיורד ממטוס ורואה לראשונה בחייו את ארץ הקודש?
מה אני עושה פה? אמר לעצמו סמי, מה לי ולזה? מה רע לי בלוס אנג'לס? מי הם האנשים המשונים האלה? אבל אם הוא היה יכול לדבר, אני בטוח שהוא היה אומר: תעזבו אותי מפרס, תעזבו אותי מקלינטון, תעזבו אותי מזה, הכי מעניין אותי עכשיו זה לרוץ לאשדוד ולעשות פיפי בנמל אשדוד, ולראות את המחזה הכי נפלא שגם אדם וגם כלב יכול לראות - את אלון חסן מכבה את הסיגר, סוגר את בקבוק השמפניה, יוצא מהרכב הכי ארוך בנמל אשדוד, ועולה על המנוף כאחד הפועלים. וכשהם כולם יחזרו בשוך פסטיבל פרס ללוס אנג'לס, סמי, ברברה, 145 אנשי הפמליה, תשיר ברברה לסמי עת ילכו לישון במיטתם, את השיר המפורסם, שיר הזיכרונות. לא, לא, לא על פסטיבל פרס אלא על הזיכרון הנשגב מנמל אשדוד...
