103FM
103FM
האזנה לשידור החי
עכשיו בשידור

מנכ"ל המועצה לשלום הילד על התאבדויות בקרב ילדים: "הנתונים מדאיגים מאוד"

קצין הנוער בתחנת באר שבע פקד חיים דמרי מדווח על הנער בן ה-12 ששם קץ לחייו בתלייה. בהמשך מצטרף לשיחה ד"ר יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה לשלום הילד, ומדבר על הנתונים המטרידים שחושפים אחוז התאבדויות גבוה בקרב בני נוער


אפרת קורמן

קשה להבין מה גורם לאנשים לרצות לשים קץ לחייהם ומה מביא אותם לחשוב שאין שום דרך אחרת, שהכול שחור ושעדיף לעצור את הסבל ולהיפרד מהעולם. אנשים רבים הנקלעים למצוקות נפשיות במהלך חייהם מקבלים את ההחלטה הנוראית ושולחים יד בנפשם וכשמדובר בילדים הדבר עוד יותר קשה לעיקול כי לא ברור לאף אחד, מה יכול לגרום לילד שעדיין לא טעם את החיים האמיתיים לשים סוף לחייו הכול כך קצרים.

במקביל לידיעה המזעזעת על התאבדותו של הילד בן ה-12 ששם קץ לחייו אמש (ב') פורסמו היום ב'מעריב' נתוניו המטרידים של מחקר שנעשה עבור המועצה לשלום הילד. המחקר חשף כי מספר ניסיונות ההתאבדות המדווחים בקרב ילדים ובני נוער קטן בהרבה ממספרם בפועל וכי מתוך 6000 מקרים מדווחים רק 700.

פקד חיים דמרי, קצין נוער בתחנת באר שבע אמר לגיא זהר כי נסיבות התאבדותו של הילד הן טרגיות ונוראיות והשתתף בצערה של המשפחה על האבדה הקשה. דמרי סיפר כי אמש (ב') בסביבות השעה 21:00 התקבל דיווח ממד"א על ילד שנמצא במצב קשה מאוד בביתו בבאר שבע, פונה לבית החולים ושם נפטר: "בזירה נמצאו ממצאים שמעידים ככל הנראה על התאבדות אך הדבר עדיין בחקירה". הוריו ואחיו של הילד היו בבית כשהמקרה התרחש,  המשטרה בודקת גם כיווני חקירה אחרים אך ככל הידוע הילד לא סבל ממצוקה כלשהי והוריו סיפרו כי במהלך היום התקיים ויכוח בינם לבין הילד. דמרי ציין כי עמוד הפייסבוק האישי של הילד ותשאול חבריו ייבדקו בהמשך היום.

גיא זהר צירף לשיחה את ד"ר יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה לשלום הילד שאמר כי נתוני המחקר כבר הוצגו בשבוע שעבר בכנסת וכעת כשקרה המקרה המחקר צף על פני המים. ד"ר קדמן הסביר: "הנתונים מאוד מדאיגים כי עשינו השוואה בין המקרים המדווחים לחדרי המיון בבתי החולים לעומת מחקר שעשה פרופסור יוסי הראל מאוניברסיטת בר אילן על התנהגויות של ילדים. מצאנו כי בשנים האחרונות מידי שנה מדווחים כ-700 מקרים של ניסיונות אבדניים אך המחקר שעשה פרופסור הראל מראה שאם לוקחים את אחוזי המדגם ומחשבים אותם ביחס לגודל האוכלוסייה הקיימת אז מספר ניסיונות ההתאבדות של ילדים ובני נוער קרוב ל-6000 מקרים בשנה כלומר מה שמתגלה ומדווח מחדר המיון הוא אפס קצהו של המקרים האמיתיים".

ד"ר קדמן הוסיף כי למרות שחלק מהמקרים בכלל לא מגיעים לחדר המיון, פרופסור הראל מצא כי מספר הילדים ובני הנוער שניסו להתאבד ודיווחו שנפצעו במהלך ניסיון ההתאבדות היה קרוב ל-3000 כלומר יש מקרים המגיעים לחדר המיון ולא מדווחים. ד"ר קדמן הסביר כי הדבר יכול לקרות מסיבות שונות, אולי כי בדרך כלל יש עומס בחדר המיון, או בגלל שאין מספיק אנשים ששמים לב ושואלים שאלות ויש גם כאלה שחושבים שהם 'עושים טובה' לנער ולמשפחתו, שכנראה לוחצת שלא לסמן את מקור הפגיעה: "אז תופרים את הוורידים או שוטפים את הקיבה אבל לא כותבים את סיבת הפגיעה או הסיבה המשוערת לפגיעה וזה דבר מאוד קריטי כי ילד שעשה ניסיון אבדני ושורשי הבעיה לא נחקרו, קרוב לוודאי שיעשה ניסיון שני ובשלישי אולי כבר יצליח". עוד אמר כי יש להעביר את כל המידע לגורמים המטפלים כבר במקרה הראשון כדי שהנער או הנערה יקבלו סיוע והתייחסות לבעיה שלהם: "אם לא מדווחים עוד מהניסיון הראשון פשוט מפקירים את הילדים לניסיון נוסף שאולי הפעם יצליח".

פקד דמרי הודה כי הופתע מאוד מהנתונים ומהמספרים: "יש תיקים שמגיעים אלי על נערים שמאיימים להתאבד וזה טיפול יותר רווחתי מאשר משטרתי אבל מספרים כאלה אני בהחלט לא מכיר". דמרי אמר כי הוא כבר מספר שנים בתחום הנוער ומאז שהתעצמו והתפתחו הרשתות החברתיות כמו ה'וואטס אפ' והפייסבוק ישנם הרבה יותר מקרים של התעללויות ואיומים בהתאבדות בקרב ילדים. יש גם נקודה טובה בעניין האינטרנטי: "ברשתות החברתיות של היום ילד שמתעללים בו מעלה סטטוס לפייסבוק בו הוא מאיים להתאבד ואז יש יותר מודעות של הסובבים אותו. המקרים האלה בדרך כלל כן מדווחים למשטרה ואז ניתן לאתר את אותו ילד".

ד"ר קדמן אמר כי מהמקרים שכן דווחו לחדרי המיון בשנה האחרונה היו 24 מקרים של ילדים שניסו להתאבד מתחת לגיל 9: "מדובר בירידה דרסטית בגיל ולראשונה מזה עשור, מספר הילדים שניסו להתאבד בגילאים האלה היה בערך 5-7 מקרים בשנה וכעת המספר קפץ ל-24 מקרים. מדובר על גילאים שנחשבים כצעירים מידי לניסיון אבדני". עוד אמר כי מה שקורה ברשתות החברתיות אמנם קשור לעניין אך זו לא הסיבה: "ברוב המקרים ניסיון אבדני לא נובע מאירוע חד פעמי אלא משילוב של מצוקות פנים אישיות ונסיבות חיצוניות. הרשת רק מאדירה את הפגיעה כי אם בעבר היה למשל חרם כיתתי אז היום  הכול רץ ברשת בכפולות של מיליוני צפיות. בעולם הווירטואלי האנונימיות מאפשרת לעשות דברים שלא היו מעיזים לעשות בעולם האמיתי". ד"ר קדמן פנה לכל אנשי התקשורת באשר הם ואמר: "חשוב לדבר על הנושא הזה ולא לציין יותר מידי פרטים כי פרסונליזציה ופירוט ניסיון אבדני או התאבדות יכולים להוביל לתופעה של חיקוי לכן צריך לדבר על הנושא אבל לא להיכנס ליותר מידי פרטים".

03/12/2013
הישארו מעודכנים