מאזינה: "בתי הקטנה בודקת את הגבולות שלנו ללא הפסקה"
המאזינה, אם לילדה בת שנה ו-8 חודשים, מתייעצת עם מיכל בנוגע לבתה - מיכל: "היא בעצם ישות אוטונומית"
שאלה: בתי בת שנה ושמונה חודשים. היא בודקת את הגבולות שלנו ללא הפסקה גם בבית וגם במעון. ניסיתי כבר הכול - כעסתי, ירדתי לגובה העיניים, הסברתי לה יפה, חיבקתי אותה והראיתי לה מה ההשלכות של המעשים שלה. היא פקחית ומבינה היטב מה היא עושה. מה עצתך?
מיכל עונה: מעבר לעובדה שבתך נולדה חזקה, עם סוג של טמפרמנט, היא גדלה והתפתחה והיום, מבחינה שכלית ופסיכולוגית, היא מבינה שהיא בעצם ישות אוטונומית. זה נקרא גיל ההתבגרות הראשון.
כשאת אומרת לה 'בואי' או 'אני לא מרשה', הילדה מבינה פתאום שהיא יכולה לחשוב אחרת וגם לעשות את מה שהיא חושבת. הילדה מבינה שלאימא אין שליטה על הרצון, הידיים, הרגליים או הפה שלה, והיא מתחילה להפגין את זה גם כלפי עצמה וגם כלפי האימא.
זה בדיוק המקום בו רוב ההורים "נופלים", כי הם מצפים לשיתוף פעולה מצד הילד. ההורה צריך להפסיק להגיד ולהתחיל לעשות - ילד לא לומד ממילים אלא ממעשים ומחוויות של המציאות.
נגיד שאת לא מרשה לילדה לעלות על השולחן כי זה מסוכן והיא עלולה ליפול. "עלולה ליפול" זו אמירה מופשטת, שלא מעניינת אותה, היא הרי תעלה דווקא כי לא מרשים לה. תגידי לה, שבכל פעם שהיא תעלה על השולחן, את תורידי אותה כי זה נורא מסוכן ואת לא מרשה.
אל תדברי איתה, אל תביטי בה ואל תראי לה שאת כועסת, פשוט תבואי ותורידי אותה מהשולחן. היא תעלה, את תורידי, היא שוב תעלה, את שוב תורידי, ממש כמו יו-יו. אם צריך, תבזבזי על זה ערב שלם.
אחרי המון פעמים, הילדה תשב על הרצפה ותבכה מתסכול. את בעצם השתמשת בכוח שלך, כי את יותר חזקה מהילדה, ולא היו שום רווחים כי לא דיברת או הסברת, אפילו לא כעסת, רק הורדת אותה מהשולחן. הילדה תהיה מתוסכלת אבל גם תבין שאין טעם לעלות על השולחן, כי כל הזמן מורידים אותה.
"טקטיקת הבכי"
אם למשל בזמן ארוחת הערב, הילדה קמה מהשולחן לפני שסיימה לאכול, תגידי לה: 'אני לא אוהבת שאת עוזבת את השולחן. כשילדים מפסיקים לאכול זה סימן שהם לא רוצים יותר אז אם תעזבי את השולחן סימן שאת לא רוצה, ואם את לא רוצה, אימא לוקחת'.
הילדה כמובן תיקח ביס אחד ותקום מהשולחן ואת בתגובה, תיקחי לה את הצלחת. היא תבכה אבל אל תחזירי לה. תגידי לה: 'אני יודעת שאת עצובה כי לקחתי לך את הצלחת אבל את קמת. כשקמים אצלנו בבית סימן שסיימו לאכול'.
בשום פנים ואופן לא להחזיר לילדה את הצלחת. את צריכה להיות נחושה ואם לקחת, את לא אמורה להחזיר. בדרך כלל זו ה"נפילה" של ההורים, כי הילדה לומדת שאם היא תבכה אז יחזירו לה וככה זה הופך להיות טקטיקה. כדי שזה לא יהפוך לטקטיקה הילדה צריכה להבין שאת עושה וזהו, זה סגור.
