מכתב - "אני אם שכולה וכל חג שכולל שירים ושמחה לוקח אותי למקומות לא טובים"
המאזינה, אם שכולה שמתגוררת עם אחיה, כותבת שאחיה כופה עליה לחגוג איתו ועם שבעת ילדיו את החג אף על פי שהיא סובלת מאוד - ורדה: "אל תיכנסי למאבקי כוחות"
שאלה: אני בת 58, אחי בן 50, שנינו גרושים ומתגוררים יחד באותה הדירה מטעמים כלכליים. אני חילונית, שונאת חגים, שבתות וכיוצא בזה. יש לי חדר משלי, זה החדר החילוני ושם אני חיה בשקט. לקראת פסח אחי אמר לי בתוקף כי הוא לא מוכן שאשב בחדרי בליל הסדר.
אני שונאת את כל החגים, סובלת בהם וזה לא מדבר אלי בכלל. קשה לי כי הוא מביא את שבעת ילדיו ואני אם שכולה שאיבדה את כל בניה. השמחה והשירים מביאים אותי למקומות לא טובים. אני שונאת את הטון שלו, הכופה עלי לא לראות טלוויזיה בחדר שלי בחג. מה דעתך?
ורדה עונה: קשה לך לשבת בשולחן החג וגם אם תשבי שם בטח פנייך יהיו חמוצות. בכל מקרה אי אפשר לכפות זאת עלייך, ואת אל תתרצי. מאידך, להיות סגורה בחדרך ולראות טלוויזיה כשאחיינייך באים לארוחת ליל הסדר, יש בזה משהו מוזר.
הילדים ישאלו למה הדודה שלהם לא יושבת איתם וזה יטריד אותם. אני מציעה לך ללכת למקום אחר, לחברים, אולי לקחת מפתח של מישהו שלא נמצא בבית ולהעביר את השעות האלה בשקט. ככה גם לא יפריעו לך השירים, כלי האוכל והבלגן.
תתנצלי בפני אחיך ואל תכנסי איתו למאבקי כוח. בסדר פסח יש משהו מאוד משפחתי ובסך הכול את הדודה שלהם והם רגילים לפגוש אותך כי את גרה עם האבא שלהם. בעיני יהיה לך יותר נעים שלא ידפקו לך על הדלת אם אחד הילדים ירצה לבוא ולהגיד לך שלום.
תמצאי מקום שבו יהיה לך נוח ונעים, אולי תיקחי כמה ספרים ותשבי בלובי של בית מלון אם אין לך לאן ללכת. בכל אופן, אל תישארי בבית.
