סבתא מודאגת: "נכדי בן השנתיים מכור לטלוויזיה ואימו מכורה לפלאפון!"
המאזינה לא מרוצה מההתנהלות של בתה עם בנה בן השנתיים וטוענת כי היא לא מדברת איתו מספיק ולא מבשלת לו: "היא מביאה את הילד מהגן ופשוט מושיבה אותו מול הטלוויזיה! אין להם זמן איכות יחד". מיכל: "אמנם זה דור אחר אבל חינוך זה חינוך!"
שאלה: אני מאוד מודאגת וכועסת על בתי והתנהלותה בבית לא מוצאת חן בעיני. נכדי בן השנתיים עדיין לא מדבר וכשאני מעירה לה ואומרת שיש לי ניסיון עם ילדים ושאני יודעת בדיוק מה צריך לעשות היא לא מקשיבה לי וטוענת שהדור שלי זה משהו אחר.
בתי מביאה את הילד מהגן, מצמידה אותו לטלוויזיה וכך משוחררת ממנו. אין לה זמן איכות איתו, היא לא מדברת או משחקת איתו וכל מה שהיא לא עושה איתו - אני עושה. הילד כ"כ מכור לטלוויזיה שהוא לא מקשיב למה שאני רוצה ללמד אותו, בוכה ורק רוצה את הטלוויזיה. היא מכורה לפלאפון שלה ומעדיפה להתעסק בו מאשר להקדיש לבנה זמן. היא לא אוהבת שהצעצועים של הילד מפוזרים בבית וכשהוא עושה בלגן היא מפסיקה כל פעילות ומנקה. מה אפשר לעשות?
מיכל עונה: את צודקת שאת מודאגת וכועסת. בדרך כלל הילדים לא מקשיבים להוריהם. יש קשר מורכב מאוד בין אימהות לילדות, הוא יכול להיות קשר טוב אך עדיין להיות מורכב כך שברגע שאת באה עם העצות והרעיונות שלך, כנראה שבאופן לא מודע זה יוצר אצלה התנגדות והיא לא מוכנה להקשיב לך.
זה נכון שזה לא אותו דור אבל חינוך זה חינוך וכשאימא חוזרת מהעבודה אחרי שלא ראתה את הילד שלה כל היום היא צריכה להיות איתו לפחות חצי שעה ובטח שלא לפתוח טלוויזיה. הוא צריך להתרוצץ בבית, להפוך דברים - להיות ילד!
ייתכן שבתך תקשיב למישהו זר, יועץ משפחתי או כל בעל סמכות אחר שיכול לתת לה עצות, כי לך היא לא תקשיב. תפסיקי לקלקל את היחסים איתה כי את מעירה לה כבר הרבה זמן וזה לא עוזר בין כה וכה אז חבל.
אני לא יודעת אם יש קשר לזה שהילד לא מדבר אבל זה משהו נוסף שכדאי לטפל בו. ילדים עד גיל שנתיים אומרים הברות של מילים אבל בגיל שנתיים הם מעשירים את אוצר המילים הקטן שלהם וכבר יכולים להגיד צירופי מילים יותר מורכבים.
את צודקת - חייב להיות כאן שינוי עמוק ופנימי אצל בתך. יש לה בעיה עם ניקיון וסדר והיא עדיין לא מבינה את המחיר שהילד משלם בגלל הצרכים הפסיכולוגיים שלה. אל תגידי לה את זה כי זה יעצבן אותה עוד יותר. תגידי לעצמך שאת יותר לא מקלקלת את היחסים ביניכן ולכן מפסיקה להעיר לה ושנית, מעשירה את הילד עד כמה שאפשר ואם הוא בוכה ורוצה טלוויזיה תסבירי לו שאין, תדברי ותשחקי איתו גם אם ימשיך לבכות.
לילד נגרם נזק!
אנחנו לא נצליח לשנות את בתך וכדאי שתביני את זה ותפסיקי להעיר לה. יותר מזה, במשך החודשים הקרובים תהי ממש נחמדה אליה ואז אולי זה ישחרר אצלה סוג מסוים של לחץ והיא לא תרגיש מבוקרת. היום הרבה הורים מכורים לטלפונים הניידים שלהם, זו תופעה מוכרת.
אם לפעמים היא מתלוננת על שהילד הוא כך או אחרת, תשאלי אותה אם היא מעוניינת לקבל ממך מתנה לחג או ליום הולדת, כמה מפגשים עם יועץ משפחתי שידע לכוון אותה. אם היא תגיד כן תגידי לה שתבחר את מי שהיא רוצה ואת תממני את המפגשים.
היועץ יגיד כמעט את אותו הדבר שאת אומרת אבל ההבדל שזה יבוא ממנו והוא יצליח לשקף לה את הנזק שהיא עושה לילד. כשזה בא ממך זה נתפס בעיניה כהתערבות וביקורת ולכן היא נאטמת.
